Sanhedrin Daf 81 סַנהֶדרִין דַף 81

The next Mishnah states: מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין – one who became liable to two different executions by Beis Din נידון בחמורה – is punished with the more severe one. The Gemara asks that this seems obvious; איתגורי איתגור – should he gain by reducing his sentence with an additional (lighter) violation?! Rava explains the case is where he first transgressed and was convicted for the less severe aveirah and afterwards violated the more severe aveirah. Since he was already condemned to die, one might think האי גברא קטילא הוא – this is already a dead man, and he cannot be judged with a more severe מיתה, so the Mishnah teaches that he can. The Mishnah continues that if one committed a single act which included two different liabilities for מיתה, he is likewise punished with the more severe מיתה. Rebbe Yose says: נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו – he is punished with the first prohibition to which he was subject. For example, if a married woman became his mother-in-law, the Tanna Kamma says his relations are punished with שריפה (the מיתה for the second prohibition), but Rebbe Yose holds the second prohibition does not take effect, so he is punished with חנק (the first מיתה).

The next Mishnah states: מי שלקה ושנה – one who receive malkus twice, and transgressed a third time, בית דין מכניסין אותו לכיפה – Beis Din places him in a chamber and feeds him barley until his stomach bursts. This refers to repeated כרת violations, and so he is already condemned to die young. וכיון דקא מוותר לה נפשיה – Since he forgoes his life by his repeated kares violations, מקרבינן ליה לקטליה עילויה – we hasten his death through the כיפה procedure. Although a חזקה may require three times to be established, the Mishnah holds עבירות מחזיקות – transgressions establish a חזקה (not malkus), so the third violation incurs the כיפה procedure. The next Mishnah states that one who murders שלא בעדים – without witnesses is placed in a כיפה, and fed small amounts of bread and water. Three explanations are given how we know about a murder “without witnesses”: (1) בעדות מיוחדת – testimony of separate witnesses (e.g., each watched from a different window), which is unacceptable for capital punishment, (2) it lacked a proper התראה, or (3) the עדים contradicted each other regarding secondary questions about details. The Gemara clarifies that both כיפה punishments are the same; he is first fed small amounts of bread and water until his stomach shrinks, and then fed barley, which expands and bursts his shrunken stomach.

The next  Mishnah states: הגונב את הקסוה – one who steals a “kasvah,” which the Gemara explains as a כלי שרת – a service vessel of the Mikdash, והמקלל בקוסם – or blasphemes using an idol’s name, והבועל ארמית – or has relations with an Aramean woman (i.e., any idolator’s daughter), קנאין פוגעין בו – zealots seeking to avenge Hashem’s honor may strike and kill him. If a Kohen performs avodah while he is tamei, the other Kohanim do not have to bring him to Beis Din; rather, the young Kohanim take him outside the עזרה and split his head open with clubs. Rav Yosef explained “cursing with a קוסם” as a case where one said: יכה קוסם את קוסמו – “Let the idol strike the One Who gave it power!” (i.e., Hashem). Others say the case is where he said: יכהו קוסם לו ולקונו ולמקנו – “Let the idol strike [the curse’s target], his Creator, and his Benefactor!” At the end of the next Daf, the Gemara will explain why it is appropriate for all these offenders to be killed.

במתני', מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין נידון בחמורה, עבר עבירה שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה, ובגמ', פשיטא אלא איתגורי איתגור, אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו על עבירה קלה, וחזר ועבר עבירה חמורה, סלקא דעתא אמינא כיון דנגמר דינו לעבירה קלה האי גברא קטילא הוא קמ"ל, ממשיך המשנה, ר' יוסי אומר נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו, ובגמ', תניא כיצד אמר רבי יוסי נידון בזיקה ראשונה הבאה עליו, חמותו ונעשית אשת איש נידון בחמותו, אשת איש ונעשית חמותו נידון באשת איש, ולחכמים בהאי נידון בחמותו החמורה

במתני', מי שלקה ושנה ב"ד מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת, ובגמ', משום דלקה ושנה ב"ד כונסין אותו לכיפה, אמר ר' ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש הכא במלקיות של כריתות עסקינן דגברא בר קטלא הוא, וקרובי הוא דלא מיקרב קטליה, וכיון דקא מוותר לה נפשיה מקרבינן ליה לקטליה עילויה, וביאר הגמ' דתני במתני' שנה ולא שילש דקסבר עבירות מחזיקות, ובמתני', ההורג נפש שלא בעדים מכניסין אותו לכיפה, ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ, ובגמ', מנא ידעינן, אמר רב בעדות מיוחדת, ושמואל אמר שלא בהתראה, ורב חסדא אמר אבימי כגון דאיתכחוש בבדיקות ולא איתכחוש בחקירות, ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ, מאי שנא הכא דקתני נותנין לו לחם צר ומים לחץ, ומאי שנא התם דקתני מאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת, אמר רב ששת אידי ואידי נותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעיינו, והדר מאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת

במתני', הגונב את הקסוה, והמקלל בקוסם, והבועל ארמית קנאין פוגעין בו, כהן ששמש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לב"ד, אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגזירין, ובגמ', והמקלל בקוסם, תני רב יוסף יכה קוסם את קוסמו, רבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרי יכהו קוסם לו ולקונו ולמקנו