Sanhedrin Daf 65 סַנהֶדרִין דַף 65

The next Mishnah describes "בעל אוב" as a “Pitom,” המדבר משחיו – a sorcerer who speaks from his armpit by raising the dead there. "ידעוני" is המדבר בפיו – one who [places a bone from a ידעוני animal in his mouth, and it] speaks through his mouth. Both practices are punished with סקילה. The Gemara asks why the Mishnah in כריתות only mentions אוב, but not ידעוני. Rebbe Yochanan says that since they are prohibited with one לאו, violating both בשוגג only obligates a single korban (and that Mishnah only lists multiple חטאת obligations). Reish Lakish explains that ידעוני is not mentioned there, לפי שאין בו מעשה – because it involves no physical action (since the bone speaks by itself), and it does not obligate any korban. Rebbe Yochanan counters that that Mishnah, which obligates a korban for מגדף – a blasphemer, follows Rebbe Akiva’s opinion, that a מעשה is not required for a korban, so ידעוני would also obligate a korban. Reish Lakish responds: נהי דלא בעי רבי עקיבא מעשה רבה – granted that Rebbe Akiva does not require a major action for a korban, מעשה זוטא בעי – he does require a minor action. A מגדף’s minor action is עקימת שפתיו – the curving of his lips in speaking, and the אוב’s action is הקשת זרועותיו – clapping his arms.

A Baraisa states that a korban for idolatry requires a מעשה, and gives השתחואה – bowing down as an example. Reish Lakish says this follows Rebbe Akiva, who obligates a korban without a מעשה (but requires a “minor” action, as Reish Lakish said above), but bowing would not obligate a korban according to the Rabbonon. Rebbe Yochanan disagrees: כפיפת קומתו לרבנן הוי מעשה – bending one’s height is considered an action even according to the Rabbonon. The Gemara asks, according to Rebbe Yochanan, then עקימת שפתיו – curving of the lips of a מגדף should also constitute an action according to the Rabbonon, yet they exempt him from a korban!? It answers that מגדף is different, הואיל וישנו בלב – because [his transgression] is primarily in his heart, that a מגדף, even using Hashem’s Name, is only liable if his blasphemy is intended towards Hashem. Since it depends on his mindset, it is not considered an action. Rebbe Yochanan similarly holds that חסמה בקול – one who muzzled [a threshing animal] by voice (e.g., he shouted at it), or הנהיגה בקול – he led with his voice [an animal yoked with a different species] is liable to malkus, because עקימת פיו – the curving of his mouth is an action, but Reish Lakish disagrees.

A Baraisa defines "דורש אל המתים" – one who seeks out the dead (in contrast to אוב, who also communicates with the dead), as one who starves himself and sleeps in the cemetery, so a רוח טומאה – spirit of impurity rests upon him. When Rebbe Akiva would reach this passuk, he would cry, that if one can succeed in bringing a רוח טומאה onto himself through starving himself, המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה – then one who starves himself so that a spirit of purity rests upon him, all the more so should succeed! אבל מה אעשה – But what shall I do, שעונותינו גרמו לנו – that our sins have caused our failure, as a passuk describes sins separating between us and Hashem. A "מעונן" is defined variously as (1) one who passes seven types of male seed over his eyes to perform magic, (2) האוחז את העינים – one who “seizes the eyes,” i.e., makes illusions, or (3) המחשב עתים ושעות – one who calculates times and hours, declaring which times are auspicious for departing, buying, etc. A "מנחש" – diviner is one concerned with omens, such as if bread fell from someone’s mouth, his staff fell from his hand, etc.

במתני', בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו וידעוני זה המדבר בפיו הרי אלו בסקילה, מאי שנא הכא דקתני בעל אוב וידעוני ומאי שנא גבי כריתות דקתני בעל אוב ושייריה לידעוני, ר' יוחנן אמר הואיל ושניהן בלאו אחד נאמרו, ר"ל אמר ידעוני לפי שאין בו מעשה, ורבי יוחנן מ"ט לא אמר כריש לקיש, אמר לך מתני' דכריתות ר' עקיבא היא דאמר לא בעינן מעשה, וריש לקיש נהי דלא בעי ר' עקיבא מעשה רבה מעשה זוטא בעי, מגדף מאי מעשה איכא, עקימת שפתיו הוי מעשה, בעל אוב מאי מעשה איכא, הקשת זרועותיו הוי מעשה

והתניא אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה כגון זיבוח קיטור וניסוך והשתחואה, ואמר ר"ל מאן תנא השתחואה ר"ע היא דאמר לא בעינן מעשה, ור' יוחנן אמר אפילו תימא רבנן כפיפת קומתו לרבנן הוי מעשה, ורבי יוחנן מאי שנא דכפיפת קומתו לרבנן הוי מעשה ועקימת שפתיו לא הוי מעשה, אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בלב, חסמה בקול והנהיגה בקול רבי יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור, רבי יוחנן אמר חייב עקימת פיו הוי מעשה, ר"ל אמר פטור עקימת פיו לא הוי מעשה

תניא ודורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבה"ק כדי שתשרה עליו רוח טומאה, וכשהיה ר"ע מגיע למקרא זה היה בוכה, ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה, המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה, אבל מה אעשה שעונותינו גרמו לנו, שנאמר כי [אם] עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, תנו רבנן מעונן ר' שמעון אומר זה המעביר שבעה מיני זכור על העין, וחכ"א זה האוחז את העינים, ר"ע אומר זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת למחר יפה ליקח, תנו רבנן מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו, מקלו נפלה מידו, בנו קורא לו מאחריו, עורב קורא לו, צבי הפסיקו בדרך