Nedarim Daf 38 נדרים דַף 38

Rebbe Yose bar Rebbe Chanina said: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו – The Torah was given only to Moshe and his descendants, as it says: כתב לך פסל לך – “Write yourself…Carve yourself,” which teaches, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך - just as the pieces cut out by the carving (of the luchos) are yours, as the Gemara taught earlier, so too the writing is yours, meaning the Torah. טובת עין ונתנה לישראל משה נהג בה – Moshe acted with generosity and gave it to the Jewish people, and about him the passuk says: טוב עין הוא יברך – “He with a good eye will be blessed.” The Gemara challenges this statement from two pesukim which indicate that Hashem commanded him to teach Torah, and the Gemara answers that they can be interpreted that he was commanded himself [to learn it], and he independently decided to teach it. When the Gemara poses another challenge and refutes the answer offered, it concludes: אלא פילפולא בעלמא – rather, just pilpul, the methodology to derive keen insights from the Torah, was given originally to Moshe alone, and he generously shared this methodology with all of Klal Yisroel.

Rebbe Yochanan taught: אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו – Hashem only rests His Shechinah on one who is mighty, wealthy, wise, and humble, וכולן ממשה – and all of them are learned from Moshe. The Gemara proceeds to demonstrate that Moshe had all these qualities:

Rav Huna was quoted as teaching: המודר הנאה מחבירו מותר להשיא לו בתו – One who is mudar hana’ah from his friend, he can marry off his daughter to him. Rebbe Zeira wondered, which party is the mudar hana’ah in Rav Huna’s statement? If it is the prospective groom who cannot benefit from the bride’s father, why would it be permitted? הרי מוסר לו שפחה לשמשו – He is providing him with a “maidservant” to serve him, which should certainly be a forbidden benefit! Rather, the father is mudar hana’ah from the groom, and Rav Huna is teaching that the groom’s becoming obligated in his wife’s support, which relieves her father from his own obligations, is nonetheless permitted. To this, Rebbe Zeira objected that our Mishnah taught a greater novelty: זן את אשתו ואת בניו ואף על פי שהוא חייב במזונותן – He may give food to [the mudar hana’ah‘s] wife and children, even though he is obligated in their sustenance. Our Mishnah teaches that he may feed the children of a mudar hana’ah even while they reside at home and the father is responsible for their support, because the money given to them is not viewed as a direct benefit to the father. Why would we need Rav Huna to teach that he may relieve the father of that obligation? The Gemara answers that the groom is the mudar hana’ah, but we are speaking of an adult woman, whose consent is required for her marriage. Therefore, the father himself is not considered to be providing any benefit to the groom, since his consent is not required.

אמר רבי יוסי בר' חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך וגו'

מתיב רב חסדא ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם, ואותי צוה ואני לכם, ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלקי, אותי צוה ואני לכם, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, השירה לחודה, למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל

אלא פילפולא בעלמא

אמר ר' יוחנן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה

גבור, דכתיב ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם, ותניא הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה

עשיר, פסל לך פסולתן שלך יהא

חכם, רב ושמואל דאמרי תרוייהו חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר ותחסרהו מעט מאלקים

עניו, דכתיב והאיש משה עניו מאד

אמר רב יצחק בר חנניה אמר רב הונא המודר הנאה מחבירו מותר להשיא לו בתו, הוי בה רבי זירא במאי עסקינן, אילימא בשנכסי אבי כלה אסורין על החתן, הרי מוסר לו שפחה לשמשו, אלא בנכסי חתן אסורין על אבי כלה, גדולה מזו אמרו זן את אשתו ואת בניו ואע"פ שהוא חייב במזונותן, ואת אמרת מותר להשיא לו בתו

לעולם בשנכסי אבי כלה אסורים על החתן, ובבתו בוגרת ומדעתה