Kiddushin Daf 38 קִידּוּשִׁין דַף 38

The Torah says that the Jews entering Eretz Yisroel ate of the land’s produce on the sixteenth of Nissan, implying they did not beforehand. This seems to prove that חדש was forbidden even before settling Eretz Yisroel (not like Rebbe Yishmael’s opinion), so they could not eat חדש until the עומר was brought!? The Gemara answers that it was permitted to them, but they had no need for it: The Torah says they ate mann until they entered "ארץ נושבת" – an inhabited land, implying Eretz Yisroel itself, yet the same pasuk says they ate until reaching "קצה ארץ כנען" – the border of the land of Canaan, referring to the eastern side of Jordan (their entry point into Eretz Yisroel)!? The explanation is that on the seventh of Adar, Moshe died and the mann ceased to fall, והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד ששה עשר בניסן – and they subsisted on the mann in their vessels until the sixteenth of Nissan.

It was taught in a Baraisa: בשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד – Moshe died on the seventh of Adar and was born on the seventh of Adar. It first proves his date of death: Moshe died in Arvos Moav, and the pasuk says that Bnei Yisroel mourned Moshe for thirty days in Arvos Moav. Yehoshua was then told to prepare the nation to cross the ירדן three days later, which is further identified as the tenth of Nissan. Thus, Moshe died thirty-three days earlier, on the seventh of Adar. Moshe was born on the same date, as he said on the day of his death: "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" – I am one hundred and twenty years old “today,” indicating that he was exactly that age, which teaches: שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים – that Hashem sits and completes the years of the righteous, מיום ליום ומחדש לחדש – from day to day, and from month to month, i.e., their exact date of birth, as the pasuk says: "את מספר ימיך אמלא" – I will complete the number of your days.

It was stated in a Mishnah: החדש אסור מן התורה בכל מקום – chadash applies Biblically everywhere (even outside Eretz Yisroel), ערלה הלכה – orlah applies everywhere based on a “halachah,” והכלאים מדברי סופרים – and kilayim applies everywhere by Rabbinic decree. Amoraim dispute the meaning of “halachah” in the Mishnah. Shmuel explains: הלכתא מדינה – it is a regional practice, meaning an accepted custom outside of Eretz Yisroel. Rebbe Yochanan explains it is a halachah leMoshe miSinai. The first opinion is challenged: a Mishnah teaches that although safek orlah is forbidden in Eretz Yisroel, בחוצה לארץ יורד ולוקח – outside Eretz Yisroel he may go and purchase fruit from a non-Jew, although some of his fruits are orlah, ובלבד שלא יראנו לוקט – provided he does not see [the owner] picking orlah fruit. However, regarding kilayim it says that he may even have the non-Jew pick the greens of vineyard-kilayim outside Eretz Yisroel, provided he does not pick it himself. If orlah is forbidden outside Eretz Yisroel by halachah leMoshe miSinai, and kilayim is only Rabbinically forbidden, this distinction is understandable, but if they are both Rabbinical, why is kilayim more lenient? The Gemara answers that Shmuel taught the Mishnah as saying the same halachah in both cases.

בשלמא למ"ד מושב כל מקום שאתם יושבים משמע היינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח, ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול, אלמא אקרוב עומר והדר אכול, אלא למ"ד לאחר ירושה וישיבה ניכול לאלתר, לא הוו צריכי, דכתיב ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען, אי אפשר לומר עד בואם אל ארץ נושבת שכבר נאמר אל קצה ארץ כנען, וא"א לומר אל קצה ארץ כנען שהרי כבר נאמר עד בואם אל ארץ נושבת, הא כיצד בשבעה באדר מת משה ופסק מן מלירד והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד ששה עשר בניסן

תניא אידך בשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד, מנין שבשבעה באדר מת שנאמר וימת שם משה עבד ה' וכתיב ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום, וכתיב ויהי אחרי מות משה עבד ה', וכתיב משה עבדי מת ועתה קום עבור, וכתיב עברו בקרב המחנה וצוו את העם לאמר הכינו לכם צידה כי בעוד שלשת ימים תעברו את הירדן, וכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון, צא מהן שלשים ושלשה ימים למפרע הא למדת שבשבעה באדר מת משה, ומנין שבשבעה באדר נולד משה, שנאמר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא, שאין ת"ל היום, מה ת"ל היום, מלמד שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, שנאמר את מספר ימיך אמלא

תנן התם, החדש אסור מן התורה בכל מקום, ערלה הלכה, והכלאים מדברי סופרים, מאי הלכה, אמר רב יהודה אמר שמואל הלכתא מדינה, עולא אמר רבי יוחנן הלכה למשה מסיני, א"ל עולא לרב יהודה בשלמא לדידי דאמינא הלכה למשה מסיני היינו דשני לן בין ספק ערלה לספק כלאים, דתנן ספק ערלה בארץ אסור, בסוריא מותר, בחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט, ואילו גבי כלאים תנן כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור, בסוריא מותר, בחוצה לארץ יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד, אלא לדידך ניתני או זה וזה יורד ולוקח או זה וזה יורד ולוקט, האמר ליה שמואל לרב ענן תני או זה וזה יורד ולוקח או זה וזה יורד ולוקט