Eruvin Daf 39 עירובין דַף 39

The Gemara on 38b clarified that Rabbah forbids the renewal of an eruv from Shabbos to Yom Tov, or from Yom Tov to Shabbos, if a verbal declaration is involved, because the verbal declaration makes it an act of הכנה. If a declaration is not required for the renewal, such as in the case of establishing the eruv with one’s presence, the renewal is permitted.

Rabbah bar Rav Chanin said to Abaye that if Rabbah would have heard what was taught in a Baraisa, that a person may not walk to the edge of his field on Shabbos or Yom Tov to discern what it requires for after Shabbos, and a person may not stroll on Shabbos or Yom Tov towards the gate of the city in order to enter the bathhouse immediately after Shabbos, he would have retracted his view, since we see that even an activity done with no verbal designation is also forbidden as הכנה.

The Gemara answers that Rabbah did indeed hear this Baraisa and did not retract his view. In the Baraisa’s cases it is obvious to others that he is preparing for tomorrow. In the case of the eruv however, it is not obvious since if it is a Rabbinical student people will think that he got distracted in his studies and ended up there, and if he is an am ha’aretz they will think he ended up there looking for his lost donkey.

The next Mishnah addresses the question of whether the two days of Rosh Hashanah are treated as one period of kedushah, or as two separate periods of kedushah which is the opinion of Rebbe Yehudah. The Gemara clarifies that the Chochomin who argued against Rebbe Eliezer in the case of Shabbos and Yom Tov being on consecutive days, and hold that they are one period of kedushah, agree with Rebbe Yehudah here that one may make separate eruvin for the two days of Rosh Hashanah. Rashi explains that since only one of the days is essentially a Yom Tov and the other is a weekday, they are treated as two separate periods. 

The Gemara relates an incident in which a deer that was captured by nochrim on the first day of Yom Tov shel galuyos, was brought to the house of the Reish Galusa and slaughtered on the second day of Yom Tov. Rav Nachman and Rav Chisda ate it because they held that only one of the two days was actually Yom Tov, so even if the animal was captured on Yom Tov (and eating it would therefore be forbidden because of amira lakum), the day they ate it was not a Yom Tov. Rav Sheishess did not eat it. Rashi explains that Rav Sheishess views the two days as one continual period of kedushah, making the meat forbidden on both days.

הגמ' לעיל (דף לח, עמוד ב) אמר לרבה אם אחד מערב ברגליו ביום ראשון ומערב ברגליו ביום שני ולא אמר מידי הוי עירוב ואינו נחשב להכנה כיון שלא אמר מידי

וא"ל רבה בר רב חנין לאביי דאי הוה שמע רבה הא דתניא לא יהלך אדם לסוף שדהו לידע מה היא צריכה כיוצא בו לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שיכנס למרחץ מיד, היה הדר ביה. דשמעינן מהך ברייתא דאע"ג דלא אמר מידי אלא מהלך שם אסור משום הכנה

והגמ' מסיק דלא היא, אין הברייתא סתירה לדברי רבה, דהתם אינו מוכח דאזיל שם משום הכנה, דאי צורבא מרבנן הוא אמרי' שמעתא משכתיה ואי עם הארץ הוא אמרי' חמרא אירכס ליה

במתני' רבי יהודה אומר ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין ואומר עירובי בראשון למזרח ובשני למערב כו', ואלמא לרבי יהודה השני ימים הוי שתי קדושות

ובגמ' איתא דאף להכחמים החולקים על שיטת ר"א, וסוברים דבשבת ויו"ט הוי קדושה אחת ואין עושין ב' עירובין כנ"ל, הכא מודים שיש לעשות שתי עירובין לב' הימים דכיון דרק יום אחד יו"ט והאחר הוא חול עושין ב' עירובין.

ואף דמודים החכמים דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה דעושים ב' הימים קודש אין זה משום דקדושה אחת אריכתא היא אלא כי היכי דלא זלזולי ביה

ההוא בר טביא דאיצתיד ביו"ט ראשון של גליות ואשתחיט ביו"ט שלני

ר"נ ורח חסדא אכלו רב ששת לא אכל, וטאמא דרב ששת ביאר רש"י, משום דסבר ב' הימים קדושה אחת