Berachos Daf 20 ברכות דַף 20

Earlier generations merited seeing miracles that later generations—despite their superiority in breadth and mastery of Torah—did not, because the earlier generations were moser nefesh (sacrificed themselves) for kiddush Hashem (to sanctify G-d’s name).

Example: Rav Adda bar Ahavah tore an inappropriate garment off a woman walking in the street because he thought she was Jewish.

Is the obligation for women to recite birkas hamazon Biblical or Rabbinic? The practical difference would be whether they can recite birkas hamazon on behalf of men, who are Biblically obligated. 

Ezra’s takanah (decree) requires a baal keri (one who experiences a seminal discharge) to immerse in a mikveh in order to speak words of Torah and to daven. The takanah was modeled on the events at Har Sinai, where immersion was required for the recitation of words of Torah.

Thinking Torah thoughts without immersion is permitted.

אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא, אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי, וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא, ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן, אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם

כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא, סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה, אגלאי מילתא דכותית היא שיימוה בארבע מאה זוזי, א"ל מה שמך, אמרה ליה מתון, אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא

א"ל רבינא לרבא נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן, למאי נפקא מינה לאפוקי רבים ידי חובתן, אי אמרת דאורייתא אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא, ואי אמרת דרבנן הוי שאינו מחוייב בדבר וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן מאי, ת"ש באמת אמרו בן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו, אי אמרת בשלמא דאורייתא אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא, אלא אי אמרת דרבנן אתי דרבנן ומפיק דאורייתא, ולטעמיך קטן בר חיובא הוא, אלא הכא במאי עסקינן כגון שאכל שיעורא דרבנן דאתי דרבנן ומפיק דרבנן

במתני', בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ופרש"י, מתקנת עזרא ואילך שתקן טבילה לבעלי קריין לעסוק בתורה, ופרש"י באינו מברך, אפילו בהרהור

ובגמ' אמר רבינא זאת אומרת הרהור כדבור דמי, דאי סלקא דעתך לאו כדבור דמי למה מהרהר (מה מהני), אלא מאי הרהור כדבור דמי יוציא בשפתיו, כדאשכחן בסיני, ופרש"י, שהפרישן מאשה דכתיב אל תגשו אל אשה, ועל פרישה זו סמך עזרא לתקן טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה, דכתיב והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב