Bava Metzia Daf 97 בבא מציה דַף 97

A man once borrowed a cat to eliminate mice. However, the mice banded together and killed the cat. Rav Ashi asked: כי מתה מחמת מלאכה דמי או לא – is it like an animal which died because of its work, or not? Tosafos explains that perhaps he should not have placed the cat among such a large group of mice. Rav Mordechai responded, quoting Rava: גברא דנשי קטלוהו – a man whom women grouped together and killed, לא דינא ולא דיינא – there is no judgement and no judge, i.e., it is completely unexpected. Here too, the borrower did not need to anticipate the possibility of the mice killing the cat and qualifies for the מתה מחמת מלאכה exemption. In another version, the cat ate many mice, and became overheated and died. Rav Ashi wondered if the borrower is exempt in this case because of מתה מחמת מלאכה, and Rav Mordechai responded with the above quote, which in this version refers to a man who had relations with many women and died from it. Here, too, the borrower did not expect the cat would eat so many mice as to endanger itself and is exempt from paying.

The next Mishnah discusses one who borrowed a cow for half of the day and rented it for the other half, or borrowed it for one day and rented it for the next day, or rented one cow and borrowed another, and the cow died. The owner says, in the respective cases: שאולה מתה – “The borrowed [cow] died” (in the final case), ביום שהיתה שאולה מתה – or, “it died on the day it was borrowed” (in the middle case), בשעה שהיתה שאולה מתה – or, “it died while it was borrowed” (in the first case), claiming the borrower/renter should be liable, and he responds "איני יודע" – I do not know, he is liable to pay. In the reverse case, where the borrower/renter claims the cow was rented when it died (or, in the final case, the rented cow was the one which died), and the owner says he does not know, the borrower/renter is exempt. If each party makes their claim with certainty, the borrower/renter swears that the rented cow dies and is exempt. If both parties say they do not know, they divide the disputed cow’s value (this is attributed on Daf 98b to the opinion of Sumchos).

The Mishnah’s first ruling requires the defendant to pay when the owner claims the cow died while borrowed, and the defendant says he does not know. This apparently proves that if one says to another: מנה לי בידך – “You owe me a maneh,” והלה אומר איני יודע – and the other says, “I do not know,” חייב – he is liable to pay. This case is a machlokes Amoraim, where Rav Huna and Rav Yehudah say the defendant is liable, since the claimant is certain (ברי) and the defendant is uncertain (שמא), and Rav Nachman and Rebbe Yochanan say he is exempt, because the uncertain defense is not sufficient proof to require payment. Our Mishnah proves that he does pay!? The Gemara answers: כגון שיש עסק שבועה ביניהן – the Mishnah is a case where there is a dispute between them involving a shevuah. The next Daf will explain that the Mishnah’s case is where the defendant is מודה במקצת – admitting to part of the claim and must swear to deny the rest. Since he does not know, we rule: מתוך שאינו יכול לישבע משלם – since he cannot swear, he must pay the remainder of the claim.

ההוא גברא דשאיל שונרא מחבריה, חבור עליה עכברי וקטלוהו, יתיב רב אשי וקמיבעיא ליה כי האי גוונא מאי, כי מתה מחמת מלאכה דמי או לא, אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא גברא דנשי קטלוהו לא דינא ולא דיינא, איכא דאמרי אכיל עכברי טובא וחביל ומית, יתיב רב אשי וקא מעיין בה כהאי גוונא מאי, אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא גברא דנשי קטלוהו לא דינא ולא דיינא

במתני', השואל את הפרה שאלה חצי יום ושכרה חצי יום, שאלה היום ושכרה למחר, שכר אחת ושאל אחת, ומתה, המשאיל אומר שאולה מתה, ביום שהיתה שאולה מתה, בשעה שהיתה שאולה מתה, והלה אומר איני יודע, חייב, השוכר אומר שכורה מתה, ביום שהיתה שכורה מתה, בשעה שהיתה שכורה מתה, והלה אומר איני יודע, פטור, זה אומר שאולה וזה אומר שכורה, ישבע השוכר ששכורה מתה, זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע, יחלוקו, (ולקמן דף צח, עמוד ב, אוקים הגמ' דהיינו שיטת סומכוס האומר ממון המוטל בספק חולקין)

ובגמ', שמעת מיניה מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב, לימא תהוי תיובתא דרב נחמן, דאיתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע, רב הונא ורב יהודה אמרי חייב, רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור, כדאמר רב נחמן כגון שיש עסק שבועה ביניהן ה"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהן, ובדף הבאה הביא הגמ' דאיירי במודה במקצת, ובחצי האחר אמר איני יודע, דמתוך שאינו יכול לישבע משלם