Bava Metzia Daf 44 בבא מציעא דַף 44

The Mishnah on the previous Daf taught: החושב לשלוח יד בפקדון – if [a שומר] intends to misappropriate a deposit, Beis Shammai says he is liable, but Beis Hillel says: אינו חייב עד שישלח בו יד – he is not liable until he actually misappropriates it, as the passuk says: אם לא שלח ידו במלאכת רעהו – if he did not misappropriate his fellow’s goods. In a Baraisa, Beis Shammai say that intent is sufficient for liability based on the passuk: על כל דבר פשע – for every matter of negligence, which teaches: שחייב על המחשבה כמעשה – that he is liable for intent for שליחות יד just as he is for action. Beis Hillel responds with the passuk quoted in the Mishnah and explains that Beis Shammai’s passuk teaches that a שומר is liable if he tells his slave or שליח to misappropriate the פקדון for him (as an exception to the general rule that אין שליח לדבר עבירה).

The fourth Perek begins: הזהב קונה את הכסף – When exchanging gold coins for silver coins, the buyer’s acquiring of the gold coins acquires the silver coins for the seller, והכסף אינו קונה את הזהב – but the seller’s acquiring of the silver coins does not acquire the gold coins for the buyer. Several other examples are listed, and the underlying concept is that money does not acquire produce, and either party can retract until the buyer acquires the produce. The Mishnah holds that gold currency is considered produce when compared with silver currency. The Gemara relates that Rebbe, in his younger years, taught an opposite version of the Mishnah, that silver coins acquire gold coins, and gold does not acquire silver. He initially held: דהבא דחשיב הוי טבעא – gold currency, which is more valuable, is considered the money when compared with silver currency, which is less valuable. In his old age, he retracted and held: כספא דחריף הוי טבעא – silver currency, which is more easily accepted as currency, is considered the money when compared to gold currency, which is not as accepted as currency.

A Mishnah states that Beis Shammai says: לא יעשה אדם סלעין דינרי זהב – one may not make (i.e., deconsecrate) selaim of maaser sheni into dinarim, but Beis Hillel permits it. Rebbe Yochanan and Reish Lakish debate the point of contention. One says the machlokes is specific to this case of being mechalel silver coins onto golden coins, where Beis Shammai holds that gold is considered the currency relative to silver, וטבעא אפירא לא מחללינן – and we cannot deconsecrate money onto produce. Beis Hillel holds that silver is considered the currency, so it is a valid chillul. Everyone would agree, however, that one may be mechalel real produce onto golden dinarim, because even Beis Shammai agrees that it is currency relative to produce (just as Beis Hillel agrees that silver is currency relative to produce). The other Amora says: אף בפירות על דינרין מחלוקת – the machlokes even applies to [being mechalel] produce onto golden dinarim, because Beis Shammai holds gold currency is not considered money even relative to produce.

במתני', (לעיל סוף מג, עמוד ב) החושב לשלוח יד בפקדון בית שמאי אומרים חייב, ובית הלל אומרים אינו חייב עד שישלח בו יד, שנאמר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, ובגמ', מנהני מילי דתנו רבנן על כל דבר פשע, בית שמאי אומרים מלמד שחייב על המחשבה כמעשה, ובית הלל אומרים אינו חייב עד שישלח בו יד, שנאמר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, אמרו להן ב"ש לב"ה והלא כבר נאמר על כל דבר פשע, אמרו להן ב"ה לב"ש והלא כבר נאמר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, א"כ מה תלמוד לומר על כל דבר פשע, שיכול אין לי אלא הוא אמר לעבדו ולשלוחו מנין תלמוד לומר על כל דבר פשע

במתני', הזהב קונה את הכסף, הכסף אינו קונה את הזהב, הנחשת קונה את הכסף, והכסף אינו קונה את הנחשת, כו' ופרש"י, הלוקח דינרי זהב טבועים בדינרי כסף ונתן לו דינרי זהב, משיכת הזהב קונה את הכסף לבעל הזהב ונתחייב לו זה משקיבל דינרי זהב לתת לו דינרי הכסף ואינו יכול לחזור בו, אבל הכסף אינו קונה את הזהב שאם נתן לו דינרי הכסף תחילה לא קנה ויכולין שניהם לחזור, דמטבע כסף הוי מעות משום דחריפי לינתן בהוצאה, ודינר זהב אינו אלא כשאר מטלטלין ופירות ומעות אינן קונות עד שימשוך המטלטלין, אבל משיכת המטלטלין קונה ואין אחד מהם יכול לחזור בו, ובגמ', הביא דרבי בילדותו שנה הכסף קונה את הזהב, ובזקנותו שנה הזהב קונה את הכסף, בילדותיה סבר דהבא דחשיב הוי טבעא כספא דלא חשיב הוי פירא וקני ליה פירא לטבעא, בזקנותיה סבר כספא דחריף הוי טבעא דהבא דלא חריף הוי פירא וקני ליה פירא לטבעא

1. סלעים על דינרין

תנן התם בית שמאי אומרים לא יעשה אדם סלעין דינרי זהב, ופרש"י, מי שיש לו סלעין כסף מעשר שני לא יחליפם בדינר זהב להקל המשוי מעליו, ובית הלל מתירין

ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר מחלוקת בסלעים על דינרין, דב"ש סברי כספא טבעא ודהבא פירא וטבעא אפירא לא מחללינן, וב"ה סברי כספא פירא ודהבא טבעא ופירא אטבעא מחללינן, אבל פירות על דינרין דברי הכל מחללינן, מ"ט מידי דהוה אכסף לב"ה כסף לב"ה אע"ג דכספא לגבי דהבא פירא הוי לגבי פירא טבעא הוי, זהב נמי לב"ש אע"ג דדהבא לגבי כספא פירא הוי לגבי פירא טבעא הוי, וחד אמר אף בפירות על דינרין מחלוקת