Bava Metzia Daf 4 בבא מציעא דַף 4

Rebbe Chiya had derived from a kal v’chomer that if פיו (partial admission) obligates a shevuah, then certainly witnesses who testify to part of a debt obligate a shevuah. This is ultimately challenged, because פיו has a relative strength, שכן אינו בהכחשה ובהזמה – that it is not subject to contradiction by witnesses, or hazamah (because one is obligated by his admission, even against one hundred witnesses), as opposed to witnesses, which can be discredited by other witnesses. The Gemara then attempts to derive Rebbe Chiya’s ruling from עד אחד – a single witness (who does not obligate payment but obligates a shevuah denying his testimony). This is also rejected, because this shevuah is against the actual testimony, and cannot prove to swear about the amount beyond the testimony. The Gemara ultimately derives it from the צד השוה – common characteristic between פיו and a single witness: שעל ידי טענה וכפירה הן באין – that as a result of a claim and denial they come to Beis Din, and the defendant swears (when the claim is supported, as Tosafos adds), so the same applies to witnesses.

Rebbe Chiya had said that his ruling is supported by our Mishnah, which requires swearing when two people grasp the cloak, and each one’s grasping is tantamount to testimony supporting his claim. This is rejected, because the opposing claim is also supported by the same “testimony.” Rather, Rebbe Chiya proved another ruling of his from our Mishnah: if someone claims a maneh from his fellow, who responds, “I owe you only fifty zuz, והילך – and here, it is yours,” (meaning, they are unspent and still in the lender’s legal possession), Rebbe Chiya says he must swear, because it is still considered aמודה במקצת. This is supported by our Mishnah, where the litigants swear although the other party has possession of the half they are giving up. Rav Sheishess says one who admits with "הילך" does not swear, because the admitted fifty zuz are כמאן דנקיט להו מלוה דמי – as if the lender is holding them in his hand, and not part of the claim, and the remaining claim is fully denied. Rav Sheishess explains that our Mishnah is a Rabbinic measure (as explained on Daf 3a), but Rebbe Chiya responds that it must reflect a Biblical shevuah.

Rebbe Chiya was challenged from a Baraisa: סלעים דינרין – If a document says the borrower owes selaim or dinarim without an amount specified, and the lender claims the debt is five (selaim or dinarim), while the borrower claims it is three, Rebbe Shimon ben Elazar says he must swear like an ordinary מודה במקצת, whereas Rebbe Akiva says he does not swear, like one who returns lost property (since he voluntarily admitted to more than the two implied by the document). The Gemara infers that where the defendant only admits to two, Rebbe Shimon ben Elazar agrees he would not swear, because the minimum amount recorded in the שטר (which includes a property lien) is akin to הילך. This proves that a מודה במקצת does not swear in a case of הילך!? The Gemara ultimately answers that the reason he would not swear is: דקא מסייע ליה שטרא – because the document supports [the borrower] claiming the debt was two selaim, since no amount was recorded. Alternatively, he would not swear for a claim of two, because the minimum of two indicated by the שטר has a lien on land, and one does not swear about a denial, or admission, of a lien on land.

ר' חייא היד דן ק"ו מה פיו מחייבו שבועה עדים לא כ"ש, והקשה הגמ' מה לפיו שכן אינו בהכחשה ובהזמה, תאמר בעדים שישנן בהכחשה ובהזמה, ופרש"י, אם הודה לו במנה ובאו עדים והכחישוהו לומר אינך חייב לו כלום אינו נפטר בכך דהודאת בעל דין כמאה עדים, אבל עדים ישנן בהכחשה ובהזמה, שאם באו שנים עדים והכחישום או הזימום אין זה משלם ממון על פיהם, והגמ' מנסה לעשות הק"ו מעד אחד שאינו מחייבו ממון מחייבו שבועה כ"ש עדים המחייבו ממון שמחייבו שבועה, ומדחה מה לעד אחד שכן על מה שמעיד הוא נשבע תאמר בעדים שעל מה שכפר הוא נשבע, ומסיק דהק"ו משניהם, הצד השוה שבהן שעל ידי טענה וכפירה הן באין ונשבע, אף אני אביא עדים שעל ידי טענה וכפירה הם באין ונשבע, מה להצד השוה שבהן שכן אינן בתורת הזמה תאמר בעדים שישנן בתורת הזמה, הא לא קשיא רבי חייא תורת הזמה לא פריך

לעיל הביא ר' חייא מתני' לראי' (ותנא תונא) דעדים מחייבי שבועת מודה במקצת, והגמ' מסיק דאין ראי' לזה ממתני', אלא כי איתמר ותנא תונא אאידך דרבי חייא איתמר, דאמר ר' חייא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא נ' זוז והילך חייב, מאי טעמא הילך נמי כמודה מקצת הטענה דמי, ותנא תונא שנים אוחזין בטלית, והא הכא כיון דתפיס אנן סהדי דמאי דתפיס הילך הוא וקתני ישבע, ורב ששת אמר הילך פטור, מ"ט כיון דאמר ליה הילך הני זוזי דקא מודי בגוייהו כמאן דנקיט להו מלוה דמי, באינך חמשים הא לא מודי הלכך ליכא הודאת מקצת הטענה, ולרב ששת קשיא מתניתין אמר לך רב ששת מתניתין תקנת חכמים היא, ואידך אין תקנת חכמים היא ומיהו אי אמרת בשלמא מדאורייתא הילך חייב מתקני רבנן שבועה כעין דאורייתא, אלא אי אמרת מדאורייתא הילך פטור מתקני רבנן שבועה דליתא דכוותה בדאורייתא

מיתיבי סלעים דינרין מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש, ר"ש בן אלעזר אומר הואיל והודה מקצת הטענה ישבע, ר"ע אומר אינו אלא כמשיב אבידה ופטור, קתני מיהת רשב"א אומר הואיל והודה מקצת הטענה ישבע, טעמא דאמר שלש הא שתים פטור, והאי שטר דקמודי ביה הילך הוא וש"מ הילך פטור, לא לעולם אימא לך שתים חייב, והאי דקתני שלש לאפוקי מדר' עקיבא דאמר משיב אבידה הוי ופטור קמ"ל דמודה מקצת הטענה הוי וחייב, אי הכי רשב"א אומר הואיל והודה מקצת הטענה ישבע אף זה ישבע מבעי ליה, אלא לעולם שתים פטור והילך חייב, ושאני הכא דקא מסייע ליה שטרא, אי נמי משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות