Bava Metzia Daf 32 בבא מציעא דַף 32

The next Mishnah states that a Kohen may not become tamei to retrieve a lost item in a cemetery and return it. אם אמר לו אביו היטמא – If his father said to him, “Become tamei to retrieve the item,” או שאמר לו אל תחזיר – or he told him, “Do not return a lost item,” לא ישמע לו – he should not listen to him. A Baraisa derives this from the passuk: איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' – [every] man, you shall revere your father and mother, and observe my Shabbos, I am Hashem, which teaches: כולכם חייבין בכבודי – all of you, including your parents, are obligated in My honor. Honoring one’s father does not allow him to transgress an aveirah. The Gemara wonders why this requires a passuk, since honoring one’s father is a מצות עשה, and the obligation to return a lost item is a מצות עשה and לא תעשה (namely, השב תשיבם and לא תוכל להתעלם), and an עשה cannot push aside an עשה and לא תעשה!? It explains that since הוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום – honoring one’s father and mother is compared to honoring Hashem, one could think he should listen to them even in violation of a commandment.

The Mishnah taught that there is a mitzvah to help unload packages from an animal lying under its burden, but not to help load onto an animal where its packages fell off. The Gemara clarifies: מצוה מן התורה לפרוק בחנם – it is a commandment in the Torah to help unload an animal for free, ולא לטעון בחנם – but it is not a commandment to help load for free, אלא בשכר – but he is obligated to help reload for payment. Rebbe Shimon says one is required to help load for free as well. The Rabbonon argue that if טעינה must also be done for free, the obligation of פריקה did not need to be written at all, because it can be derived from טעינה with a kal vachomer: Failing to load the animal would not cause suffering to the animal, nor a monetary loss, yet the bystander is required to help load. Unloading, then, which involves the burdened animal’s suffering, as well as possible monetary loss (if the animal is injured), certainly would be obligated!? It must be that the Torah wrote it to teach that although one can charge for טעינה, but פריקה must be done for free. Rebbe Shimon responds that a single passuk would not suffice, because it may refer to פריקה.

Rava said: מדברי שניהם – From the words of both [the Rabbonon and Rebbe Shimon], נלמד צער בעלי חיים דאורייתא – it can be derived that suffering of living creatures is a Biblical issue. The Rabbonon derived from a kal vachomer that if helping load is an obligation, then certainly פריקה is, and Rebbe Shimon agreed fundamentally to the kal vachomer (but argued that the pesukim are unclear). Presumably, the reason why פריקה is a more obvious obligation is because of the צער בעלי חיים of the animal suffering under its burden, proving it is a Biblical concern. The Gemara attempts to deflect the proof, saying that perhaps the reason פריקה is more compelling is משום דאיכא חסרון כיס – because there is potential monetary loss if the animal is not unloaded, because it may be injured. This is rejected, because failing to load an animal can also involve monetary loss, e.g., if he cannot go to the marketplace to sell his merchandise, or his merchandise may be stolen. The Gemara concedes that Rebbe Yose HaGlili holds that צער בעלי חיים is not a Biblical issue.

במתני', אם היתה בבית הקברות לא יטמא לה (והוא כהן) אם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר לא ישמע לו, ת"ר מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו, שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' כולכם חייבין בכבודי, טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו הא לאו הכי הוה אמינא צייתא ליה ואמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה, איצטריך ס"ד אמינא הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבודו של מקום, שנאמר כאן כבד את אביך ואת אמך, ונאמר להלן כבד את ה' מהונך הלכך לציית ליה, קמ"ל דלא לשמע ליה

במתני', מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון ר"ש אומר אף לטעון, מאי אבל לא לטעון, אילימא אבל לא לטעון כלל מאי שנא פריקה דכתיב עזב תעזב עמו טעינה נמי הכתיב הקם תקים עמו, אלא מצוה מן התורה לפרוק בחנם ולא לטעון בחנם אלא בשכר, ר"ש אומר אף לטעון בחנם, תנינא להא דת"ר פריקה בחנם טעינה בשכר ר"ש אומר זו וזו בחנם, מאי טעמייהו דרבנן דאי ס"ד כר"ש לכתוב רחמנא טעינה ולא בעי פריקה, ואנא אמינא ומה טעינה דלית בה צער בעלי חיים וליכא חסרון כיס חייב פריקה דאית בה צער בעלי חיים וחסרון כיס לא כל שכן, אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא לומר לך פריקה בחנם טעינה בשכר, ורבי שמעון מאי טעמא משום דלא מסיימי קראי

אמר רבא מדברי שניהם (רבנן ור' שמעון הנ"ל הפליגי בפסוקי טעינה ופריקה) נלמד צער בעלי חיים דאורייתא, ואפילו ר"ש לא קאמר אלא משום דלא מסיימי קראי אבל מסיימי קראי דרשינן ק"ו, משום מאי לאו משום צער בעלי חיים דרשינן, דלמא משום דאיכא חסרון כיס וה"ק ומה טעינה דלית בה חסרון כיס חייב פריקה דאית בה חסרון כיס לא כ"ש, וטעינה אין בה חסרון כיס מי לא עסקינן דאדהכי והכי בטיל משוקיה אי נמי אתו גנבי ושקלי כל מה דאיכא בהדיה

תדע דצער בעלי חיים דאורייתא דקתני סיפא ר' יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יתר על משאו אין זקוק לו שנאמר תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו, לאו מכלל דת"ק סבר זקוק לו, מאי טעמא לאו משום דצער בעלי חיים דאורייתא, דלמא בתחת משאו פליגי דרבי יוסי סבר דרשינן תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו ,ורבנן סברי לא דרשינן תחת משאו, ולמסקנא קאמר הגמ' דרבי יוסי הגלילי סבר צער בעלי חיים דרבנן