Bava Metzia Daf 115 בבא מציעא דַף 115

The next Mishnah states: אלמנה בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה – A widow, whether she is poor or wealthy, אין ממשכנין אותה – we do not take a משכון from her, because the Torah says: ולא תחבל בגד אלמנה – you shall not take as security the garment of a widow. In a Baraisa, this ruling is quoted from Rebbe Yehudah, but Rebbe Shimon argues and says one may take a משכון from a wealthy widow. The Torah only prohibited taking a משכון from a poor widow, because he must return it daily, ואתה משיאה שם רע בשכנותיה – and you would thereby give her a bad name among her neighbors who would suspect her of improper conduct. The Gemara explains that Rebbe Shimon is דריש טעמא דקרא – expounds the reason of the passuk to limit its applications, and so limits the above prohibition to its reason, and Rebbe Yehudah does not. The Gemara asks that they seem to reverse their positions in a machlokes about a king’s prohibition to marry too many wives, where Rebbe Yehudah holds he may, ובלבד שלא יהו מסירות את לבו – provided that they do not turn his heart away from Hashem, and Rebbe Shimon holds he may not marry too many wives, even if they are like Avigayil. The Gemara answers that in this case, where the Torah itself writes the reason, each Tanna reverses his opinion, as it proceeds to explain.

The next Mishnah states that one who takes a portable mill as a משכון transgresses a לאו, and is liable for two utensils, because the Torah writes them separately: לא יחבל ריחים ורכב – he shall not take a lower millstone or upper millstone for security. One is also liable for taking כל דבר שעושין בו אוכל נפש – anything used for food preparation, because the passuk says: כי נפש הוא חבל – for he is taking a life as a security. Rav Huna says that one who takes either an upper millstone or lower millstone incurs two sets of malkus, one for the individual utensil, and another for the general prohibition of "כי נפש הוא חובל". If he took both millstones, he incurs three sets of malkus. Rav Yehudah disagrees and says that millstones are only liable for their explicit prohibition, but "כי נפש הוא חובל" is לשאר דברים הוא דאתא – coming only to prohibit taking other articles used in food preparation, not millstones.

The Gemara suggests comparing the above machlokes with another: Rava says that if one ate a korban pesach נא – partially unroasted, he incurs two sets of malkus, one for the specific "נא" of the passuk, and another for the general prohibition of "כי אם צלי אש" – unless it is roasted over a fire. If he ate it cooked, he incurs malkus for "מבושל" – cooked, as well as for "כי אם צלי אש". If he ate it both partially roasted and cooked, he is liable for all three prohibitions. Abaye says: אין לוקין על לאו שבכללות – one does not incur malkus for a general prohibition. The Gemara suggests that Abaye holds like Rav Yehudah, who said one is not liable for the general prohibition of "כי נפש הוא חובל" for taking a millstone, and Rava holds like Rav Huna, who says he is. The Gemara proceeds to explain how this machlokes may be specific to the prohibition of "כי נפש הוא חובל".

במתני', אלמנה בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה, שנאמר לא תחבול בגד אלמנה

ובגמ', ת"ר אלמנה בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה דברי ר' יהודה, ר"ש אומר עשירה ממשכנין אותה ענייה אין ממשכנין אותה, שאתה חייב להחזיר לה ואתה משיאה שם רע בשכנותיה, למימרא דר' יהודה לא דריש טעמא דקרא ור"ש דריש טעמא דקרא והא איפכא שמעינן להו, דתניא ולא ירבה לו נשים, ר' יהודה אומר מרבה הוא ובלבד שלא יהו מסירות את לבו, ר"ש אומר אפילו אחת והיא מסירה את לבו ה"ז לא ישאנה, א"כ מה ת"ל ולא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל, לעולם ר' יהודה לא דריש טעמא דקרא, ושאני הכא דמפרש קרא ולא ירבה לו נשים ולא יסור, וכן ביאר הגמ' שיטת רבי שמעון

במתני', החובל את הריחים עובר משום לא תעשה וחייב משום שני כלים, שנאמר לא יחבול ריחים ורכב, ולא ריחים ורכב בלבד אמרו אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש, שנאמר כי נפש הוא חובל

ובגמ', אמר רב הונא חבל ריחים לוקה שתים, משום ריחים ומשום כי נפש הוא חובל, ריחים ורכב לוקה שלש, משום ריחים ורכב ומשום כי נפש הוא חובל, ורב יהודה אמר חבל ריחים לוקה אחת, ורכב לוקה אחת, ריחים ורכב לוקה שתים, כי נפש הוא חובל לשאר דברים הוא דאתא

לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב הונא ורב יהודה קמיפלגי, דאמר רבא אכל נא לוקה שתים, משום נא ומשום כי אם צלי אש, מבושל לוקה שתים, משום מבושל ומשום כי אם צלי אש, נא ומבושל לוקה שלש, משום נא ומשום מבושל ומשום לא תאכלנו כי אם צלי אש, אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות, לימא אביי דאמר כרב יהודה ורבא דאמר כרב הונא, אמר לך רבא אנא דאמרי אפילו כרב יהודה עד כאן לא קאמר רב יהודה התם אלא דכי נפש הוא חובל לא משמע ריחים ורכב הלכך לשאר דברים הוא דאתא, אבל הכא כי אם צלי אש למאי אתא ש"מ ללאו, ואביי אמר לך אנא דאמרי אפילו לרב הונא, ע"כ לא קאמר רב הונא התם אלא דכי נפש הוא חובל יתירא הוא, כיון דיתירא הוא שדייה אריחים ורכב אבל הכא כי אם צלי אש לאו יתירא הוא