Bava Kamma Daf 90 בבא קמא דַף 90

A Baraisa discusses one who sells his slave but retains the slave’s work for thirty days. Rebbe Meir says: ראשון ישנו בדין יום או יומים– The first owner is subject to the rule of “a day or two,” (i.e., where if one strikes his own slave and he dies more than twenty-four hours later, the owner is exempt), מפני שהוא תחתיו – because he is under [his domain]. His ownership of the slave’s produce renders him the owner, because Rebbe Meir holds קנין פירות is like קנין הגוף. Rebbe Yehudah says the buyer has the יום או יומיים exemption, מפני שהוא כספו – because he is his property. He holds קנין פירות is not כקנין הגוף, so the buyer, who owns the physical slave, is the owner. Rebbe Yose says both have the יום או יומיים exemption, because he is uncertain if קנין פירות is like קנין הגוף, וספק נפשות להקל – and doubts involving capital punishment are ruled leniently. Rebbe Eliezer says neither has the יום או יומיים exemption, because he requires כספו המיוחד לו – property exclusively his.

Rebbe Yehudah Nesiah once told an assailant who had struck someone’s ear, “Here I am and here is Rebbe Yose HaGlili; give him a Tyrian maneh (for בושת).” The Gemara asks: if he meant that he witnessed the incident, and can obligate payment based on his personal knowledge, למימרא דעד נעשה דיין – is this to say that a witness can become a judge based on what he saw? But a Baraisa teaches that if Sanhedrin witnessed a murder, Rebbe Tarfon says some of the judges testify before the others, and the others can judge (based on the received testimony). Rebbe Akiva said that since all of them were potential witnesses, none of them can judge the case. But even Rebbe Tarfon does not allow them to judge the case based on their own knowledge!? The Gemara answers: כגון שראו בלילה – the case is where they saw the murder at night, דלא למעבד דינא נינהו – when they were unable to judge the case (which must be judged by day). Therefore, they cannot judge based on their knowledge. If they witness the incident by day, like Rebbe Yehudah Nesiah, they could even judge based on their knowledge. Alternatively, Rebbe Yehudah Nesiah was merely referring to his opinion regarding the payment amount.

A Baraisa quotes the passuk: "והכה איש את רעהו באבן או באגרוף" – and one strikes his fellow with a stone or a fist. Shimon HaTimni says the juxtaposition teaches: מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים – just as a fist is distinctive in that it is available to both the court and witnesses to be examined, so too any attack can only be judged if the weapon can be examined by the court (to determine if it was fit to inflict such harm; if it was not, the harm is attributed to the victim’s personal weakness). פרט לשיצתה מתחת יד העדים – This excludes where [the weapon] was lost by the witnesses and could not be examined by the court. Rebbe Akiva responded that even if the weapon was brought before the court, did they witness the attack to know how many times he struck his victim, or on what part of his body?! Furthermore, if someone pushed his fellow off a roof, must Beis Din travel to the site to examine the tower, or must the tower travel to Beis Din?! And if the tower collapsed, would it have to be rebuilt to be examined?! Rather, the Torah requires only that the weapon was examined by the witnesses.

תניא המוכר עבדו לאחר ופסק עמו על מנת שישמשנו שלשים יום, ר"מ אומר ראשון ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא תחתיו, קסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי, רבי יהודה אומר שני ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא כספו, קסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, רבי יוסי אומר שניהם ישנן בדין יום או יומים, זה מפני שהוא תחתיו וזה מפני שהוא כספו מספקא ליה קנין פירות אי כקנין הגוף דמי אי לאו כקנין הגוף דמי וספק נפשות להקל, רבי אליעזר אומר שניהם אינן בדין יום או יומים, זה לפי שאינו תחתיו וזה לפי שאינו כספו, אמר רבא מ"ט דרבי אליעזר אמר קרא כי כספו הוא כספו המיוחד לו

ההוא גברא דתקע ליה לחבריה אתא לקמיה דר' יהודה נשיאה אמר ליה הא אנא הא ר' יוסי הגלילי הב ליה מנה צורי, מאי הא אנא הא רבי יוסי הגלילי, אילימא ה"ק ליה הא אנא דחזיתך והא ר' יוסי הגלילי דאמר מנה צורי זיל הב ליה מנה צורי, למימרא דעד נעשה דיין, והתניא סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין דברי רבי טרפון, ר' עקיבא אומר כולם עדים הם ואין עד נעשה דיין, עד כאן לא קאמר ר' טרפון אלא דמקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין אבל עד נעשה דיין לא קאמר, כי תניא ההיא כגון שראו בלילה דלא למעבד דינא נינהו, ואיבעית אימא הכי קאמר ליה הא אנא דסבירא לי כרבי יוסי הגלילי דאמר מנה צורי, והא סהדי דמסהדי בך זיל הב ליה מנה צורי

תניא והכה איש את רעהו באבן או באגרוף, שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים אף כל שמסור לעדה ולעדים, פרט לשיצתה מתחת יד העדים, אמר לו ר"ע וכי בפני ב"ד הכהו שיודעין כמה הכהו ועל מה הכהו אם על שוקו או ציפר נפשו, ועוד הרי שדחף את חבירו מראש הגג או מראש הבירה ומת בית דין הולכין אצל בירה או בירה הולכת אצל בית דין, ועוד אם נפלה חוזר ובונה, אלא מה אגרוף מיוחד שהוא מסור לעדים אף כל שהוא מסור לעדים, פרט לכשיצתה אבן מתחת ידו של מכה פטור