Bava Kamma Daf 71 בבא קמא דַף 71

The Mishnah on the previous Daf taught that one is liable for ד' וה' for shechting on Yom Kippur. The Gemara asks, although there is no death penalty for shechting on Yom Kippur, but there is מלקות, and the halachah is אין לוקה ומשלם – one does not receive malkus and pay money for the same action!? It answers that the Mishnah follows Rebbe Meir, who holds לוקה ומשלם. Still, he agrees that one who shechts on Shabbos does not pay ד' וה', because one cannot receive the death penalty and pay money for one action. In a Baraisa, Rebbe Meir does obligate ד' וה' for shechting on Shabbos, and the Gemara answers that the Baraisa’s case is בטובח ע"י אחר – where he shechts it through another person. The שליח receives the death penalty, and the thief pays ד' וה'. The Gemara asks that the thief should not pay ד' וה', because אין שליח לדבר עבירה. Rava answers that ד' וה' is an exception, because the Torah compares selling the animal with shechting it. Just as selling involves another person (the buyer), shechting can also be done through a שליח. Other derashos are quoted.

The Gemara asks that if the above Baraisa is discussing shechitah done through a שליח, why do the Rabbonon exempt him from paying ד' וה'? It answers that this opinion is Rebbe Shimon, who holds שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה – a shechitah which is unfit (i.e., does not permit the animal) is not termed “shechitah,” and would not obligate ד' וה'. Although a Mishnah teaches that if one shechts on Shabbos, the animal is permitted to eat, the Rabbonon of this Baraisa follow Rebbe Yochanan HaSandler, who said about an intentional shechitah on Shabbos: לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים – it may never be eaten, neither by him nor by others. This is because Shabbos is called "קדש", comparing it to hekdesh: מה קדש אסור באכילה – just as hekdesh is forbidden in consumption, אף מעשה שבת אסורין באכילה – so too, the products of a Shabbos violation areh yb uuj forbidden in consumption. Still, it is permitted in benefit, because the passuk concludes "לכם" – for you, implying שלכם יהא – it shall be for you. Rav Acha and Ravina dispute if this prohibition is דאורייתא, as above, or only דרבנן, because "קדש היא" means only Shabbos is קדש, ואין מעשיו קדש – but its products are not consecrated. According to this opinion, the Rabbonon in the Baraisa agree that the thief pays ד' וה' for a shechitah on Shabbos.

Rava asked Rav Nachman: גנב שור של שני שותפין וטבחו – If one stole an ox of two partners and shechted it, והודה לאחד מהן – and admitted his liability to one of them, exempting himself from paying the קנס of ד' וה' to that partner, does he pay ד' וה' of the other partner’s share (if witnesses later testify to his guilt)? Do we say: חמשה בקר אמר רחמנא – the Torah said he must pay “five cattle,” and this implies: ולא חמשה חצאי בקר – but not five half-cattle, or do we say that five half-cattle are included in the Torah’s penalty? He responded that one does not pay five half-cattle. This is challenged from our Mishnah, which taught that if someone stole from his father and shechted it, and then his father died, he pays ד' וה'. Since he shares in his father’s inheritance, and is exempt from paying for his own share, he should also be exempt from paying ד' וה' for his brothers’ shares!? Rav Nachman answered that the Mishnah’s case is where the son was found guilty in court during the father’s lifetime. The next morning, Rav Nachman retracted and said one does pay five half-cattle to a partner.

במתני' (לעיל דף ע, עמוד א) גנב וטבח ביום הכפורים חייב בד' וה', אמרי אמאי נהי דקטלא ליכא מלקות מיהא איכא וקי"ל דאינו לוקה ומשלם, אמרי הא מני ר"מ היא דאמר לוקה ומשלם, אי ר"מ אפילו טבח בשבת, וכי תימא לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה ולא והתניא גנב וטבח בשבת גנב וטבח לע"ז גנב שור הנסקל וטבחו משלם ארבעה וחמשה דברי ר"מ וחכמים פוטרין, אמרי בר מינה דההיא דאיתמר בשם רבי יוחנן אמרי בטובח ע"י אחר, וכי זה חוטא וזה מתחייב, אמר רבא שאני הכא דאמר קרא וטבחו ומכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר, דבי ר' ישמעאל תנא או לרבות את השליח, דבי חזקיה תנא תחת לרבות את השליח

והגמ' ממשיך להקשות אם הברייתא איירי על ידי אחר מ"ט דחכמים דפטרי, אמרי מאן חכמים ר"ש דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה, אמרי בשלמא ע"ז ושור הנסקל שחיטה שאינה ראויה היא אלא שבת שחיטה ראויה היא, דתנן השוחט בשבת וביום הכפורים אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשירה, אמרי סבר לה כרבי יוחנן הסנדלר, דתנן המבשל בשבת רבי יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים, וטעמיה משום דכתיב ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם, מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת אסורין באכילה, אי מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם יהא, ופליגא רב אחא ורבינא חד אמר דאורייתא וחד אמר מדרבנן דדרשינן קדש היא, היא קדש ואין מעשיה קדש, ולפי הך מאן דאמר השוחט בשבת חייב ד' וה'

בעא מיניה רבא מרב נחמן גנב שור של שני שותפין וטבחו והודה לאחד מהן מהו, חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר, או דלמא חמשה בקר אמר רחמנא ואפילו חמשה חצאי בקר, א"ל חמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר, איתיביה גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת אביו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, והא הכא כיון דמת אביו כמו שקדם והודה לאחד מהן דמי וקתני משלם תשלומי ארבעה וחמשה, א"ל הכא במאי עסקינן כגון שעמד אביו בדין, לצפרא א"ל חמשה בקר אמר רחמנא ואפילו חמשה חצאי בקר, והאי דלא אמרי לך באורתא דלא אכלי בשרא דתורא ואלא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, א"ל רישא קרינא ביה וטבחו כולו באיסורא סיפא לא קרינא ביה וטבחו כולו באיסורא