Sanhedrin Daf 101 סַנהֶדרִין דַף 101

When Rebbe Eliezer became ill, his talmidim came to visit him. Rebbe Eliezer told them, “There is great anger in the world,” i.e., Hashem was angry with him, causing him suffering. They all began weeping, but Rebbe Akiva was smiling. The others asked him why he was smiling, and he asked them why they were weeping. They said: אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה – is it possible that a sefer Torah lies in pain and we should not weep? He responded, “That is why I am smiling. For as long as I saw our Rebbe’s extraordinary success, that none of his produce becomes ruined in any way, I said: שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו – perhaps, Heaven forbid, our Rebbe has already received his world (i.e., his reward). Now that I see him in pain, I am happy, because I know his reward awaits him in עולם הבא. Rebbe Eliezer said: עקיבא כלום חיסרתי מן התורה כולה – “Akiva, did I omit anything in fulfilling the entire Torah, that I should have to suffer?” Rebbe Akiva replied: לימדתנו רבינו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא – Rebbe taught us the passuk, for there is no righteous man on earth who does only good and never sins.

When Rebbe Eliezer became ill, four Sages came to visit him. Rebbe Tarfon spoke up and said: טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים – “You are better for Yisroel than a drop of rain, which is beneficial in this world, whereas Rebbe benefits us in this world and עולם הבא!” Rebbe Yehoshua and Rebbe Elazar ben Azaryah made similar comparisons to the sun, and one’s father and mother, respectively. But Rebbe Akiva said: חביבין יסורין – suffering is precious, for it atones for sins. Rebbe Eliezer said: סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי – “Sit me up, so I can hear the words of my talmid Akiva, who says suffering is precious.” He asked Rebbe Akiva for his source, and Rebbe Akiva replied that he derives it from the wicked King Menashe. Since his father, King Chizkiyah, taught Torah to the entire world, it is inconceivable that he did not teach his son! Rather, despite all the effort which Chizkiyah expended to teach his son, לא העלהו למוטב אלא יסורין – nothing raised him back to the good path except suffering. Menashe was captured and chained, and the next passuk describes how he humbled himself before Hashem, davened to Him, and was returned to his throne.

The Mishnah on Daf 90a listed three kings and four commoners who have no share in עולם הבא, the first being ירבעם בן נבט. ירבעם merited kingship because he rebuked Shlomo but was punished for doing so publicly. Shlomo had closed up openings in the city wall for the benefit of פרעה’s daughter (his wife), and ירבעם said to him, “Your father Dovid made breaches in the wall to facilitate Yisroel’s going up for the רגלים, ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה – and you closed them in order to charge a toll for פרעה’s daughter?!” Additionally, the passuk indicates that ירבעם took off his tefillin in Shlomo’s presence “against the king,” by inappropriately uncovering his head in the king’s presence. The גסות הרוח – arrogance of ירבעם caused him to be banished from the world: He was afraid that when Yisroel would come to Yerushalayim on the רגלים, King רחבעם would sit in the עזרה, and he would be forced to stand (since only מלכי יהודה could sit), demonstrating that he was not a true king, and the ten tribes would abandon him. This led him to erect two golden calves so people would stop going to Yerushalayim.

אמר רבה בר בר חנה כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו, אמר להן חמה עזה יש בעולם, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק, אמרו לו למה אתה משחק, אמר להן וכי מפני מה אתם בוכים, אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה, אמר להן לכך אני משחק, כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו, ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח, אמר לו עקיבא כלום חיסרתי מן התורה כולה אמר לו לימדתנו רבינו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא

ת"ר כשחלה ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו, ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא, נענה ר' טרפון ואמר, טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא, וכעין זה נענה ר' יהושע ורבי אלעזר בן עזריה, נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין, אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין, אמר לו עקיבא זו מנין לך, וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה, אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין

במתני', (לעיל דף צ, עמוד א) איתא ארבע מלכים ושלשה הדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא, אמר רבי יוחנן מפני מה זכה ירבעם למלכות מפני שהוכיח את שלמה, ומפני מה נענש מפני שהוכיחו ברבים, שנאמר וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו, אמר לו דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה, אמר רב נחמן גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם, שנאמר ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה, אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד, כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא