Bava Kamma Daf 63 בבא קמא דַף 63

The Gemara asks for the source of the Mishnah’s ruling that כפל is paid for any stolen item. A Baraisa derives from a כלל ופרט וכלל to include most items, but the Gemara asks that it should not include birds, or at least non-kosher birds (which do not convey any tumah, in contrast to the examples of the passuk). Therefore, the Gemara concludes: "כל" ריבויא הוא – the word “any” (in על "כל" דבר פשע) is an inclusionary term which teaches to include all items, even inanimate ones, in the law of כפל.

The Gemara asks, since "כל" includes all items in כפל (without a כלל ופרט וכלל), why are the various examples (an ox, sheep, donkey, and garment) written in the passuk? The Gemara answers that the first three exclude קרקע – land (which is unmovable), עבדים – slaves (which are compared to land), and שטרות – documents (which lack intrinsic value) from the law of כפל. The “garment” example excludes דבר שאינו מסויים – an item without identifying marks.

A Mishnah is quoted about one who confronts a שומר חנם, asking for his item, and the שומר says: אבד – it was lost, and the owner then demanded he swear to his claim, and the שומר said, “Amen.” If witnesses testify that the שומר lied, and he himself ate it, he pays only the principal of the item. If he admitted on his own that he lied, משלם קרן וחומש ואשם – he pays the principal and an additional one-fifth, and he brings an asham [korban] for swearing falsely (this korban and additional payment are only for one who admits to swearing falsely). However, if the שומר said: נגנב – it was stolen from me, and agreed to swear to that effect, and then witnesses testify that he stole it himself, משלם תשלומי כפל – he must pay the double payment (this is the rule that טוען טענת גנב pays כפל). If he admitted that he lied, he pays the principal and an extra fifth, and brings an asham. He does not pay כפל, which is a קנס, and is never paid on the basis of an admission.

The Gemara asks for the source of the above laws. Two Baraisos are quoted which both assume that the passuk "אם לא ימצא הגנב" – “if the thief is not found…he shall pay twofold to his fellow,” is referring to a שומר who claims the item was stolen from him. Rava explains how the passuk is interpreted: אם לא ימצא כמה שאמר – If it will not be found as he said, that it was stolen, אלא שהוא עצמו גנבו – rather, he himself stole it, ישלם שנים – he pays twofold. A Baraisa derives that this is only where the שומר swore like his claim: the passuk says ונקרב בעל הבית אל האלהים – and the homeowner (i.e., the שומר) shall approach the court, this means לשבועה – to take an oath. This is based on a gezeirah shavah (יד יד).

The Gemara proceeds to explain the source that a שומר who claims the item was lost does not pay כפל.

הגמ' לעיל הביא כלל פרט וכלל להוכיח שחייב כפל על כל דבר, כל דבר פשע כלל על שור על חמור על שה ועל שלמה פרט על כל אבידה חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון, והגמ' מרבה כל דבר ואפילו עופות, והקשה הגמ' ואימא לאתויי עופות טהורים דומיא דשה דמטמא בגדים אבית הבליעה אבל עופות טמאים דלית בהו טומאה דלא מטמאי בגדים אבית הבליעה לא, כל ריבויא הוא, וכל היכא דכתב כל ריבויא הוא, והא גבי מעשר דכתיב כל וקא דרשינן ליה בכלל ופרט, אמרי בכל כללא כל ריבויא הוא, ואיבעית אימא כל כללא הוא מיהו כל דהכא ריבויא הוא, מכדי כתיב מעיקרא כלל ופרט וכלל, דכתיב כי יתן איש אל רעהו כלל כסף או כלים פרט לשמור הדר וכלל, ואי סלקא דעתך האי על כל דבר פשע נמי לכלל ופרט הוא דאתא נכתוב רחמנא להני פרטי גבי האיך כלל ופרט, על כל דבר פשע למה לי ש"מ ריבויא הוא, השתא דאמרת כל ריבויא כל הני פרטי למה לי, חד למעוטי קרקע, וחד למעוטי עבדים, וחד למעוטי שטרות, שלמה למעוטי דבר שאינו מסויים

תנן התם היכן פקדוני אמר ליה אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן, הודה על פי עצמו משלם קרן וחומש ואשם, היכן פקדוני אמר לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל, הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם, קתני מיהא בטוען טענת גנב דמשלם תשלומי כפל אבל בטוען טענת אבד לא משלם תשלומי כפל

דתנו רבנן אם ימצא הגנב, בטוען טענת גנב הכתוב מדבר, אתה אומר בטוען טענת גנב או אינו אלא בגנב עצמו, כשהוא אומר אם לא ימצא הגנב בטוען טענת גנב הכתוב מדבר, תניא אידך אם ימצא הגנב בגנב עצמו הכתוב מדבר, אתה אומר בגנב עצמו או אינו אלא בטוען טענת גנב, כשהוא אומר אם לא ימצא הגנב הרי טוען טענת גנב אמור הא מה אני מקיים אם ימצא הגנב בגנב עצמו הכתוב מדבר, דכולי עלמא מיהת אם לא ימצא הגנב בטוען טענת גנב כתיב מאי משמע, אמר רבא אם לא ימצא כמה שאמר אלא שהוא עצמו גנבו ישלם שנים, ומנלן דבשבועה, דתניא ונקרב בעל הבית אל האלקים לשבועה, אתה אומר לשבועה או אינו אלא לדין, נאמר שליחות יד למטה ונאמר שליחות יד למעלה, מה להלן לשבועה אף כאן לשבועה