Bava Kamma Daf 54 בבא קמא דַף 54

The Mishnah on Daf 52a taught that if utensils fell into a bor and broke, the pit’s owner is exempt. This disagrees with Rebbe Yehudah, who holds one is liable for utensils damaged in a bor. The Rabbonon darshen: "ונפל שמה שור או חמור" – and an ox or donkey shall fall into it, teaching: "שור" ולא אדם – he is liable for an ox, but not a person, "חמור" ולא כלים and for a donkey, not for utensils. Rebbe Yehudah darshens the extra word "או" to include liability for utensils. The Gemara asks that the passuk should be darshened as a כלל ופרט וכלל, which would exclude birds, and ultimately answers with the passuk: כסף ישיב לבעליו – he shall return money to its owner, teaching: לרבות כל דאית ליה בעלים – to include anything which has an owner in the liability of a pit. Still, the Rabbonon exclude utensils from the word "חמור", and Rava concludes that it is difficult to explain what the word חמור teaches according to Rebbe Yehudah.

The Mishnah on Daf 52a taught that if a שור חרש שוטה וקטן – an ox, deaf, deranged, or young, fell into a pit, the owner is liable. This cannot mean the ox belonging to a deaf person, etc., because it would imply that one is exempt for damages to an ox belonging to a competent person, which is untrue. Therefore, Rebbe Yochanan explained it means an ox which is deaf, etc. This implies that the owner is exempt for damages to a שור פקח, - an intelligent ox which falls in, and although Rebbe Yirmiyah deflects this inference, an explicit Baraisa is eventually quoted: נפל לתוכו שור בן דעת פטור – if an intelligent ox fell into [the pit], he is exempt. Rava explains the reason: דבעי ליה עיוני ומיזל – because [the ox] should have examined its path as it walked, and its falling into the pit is not considered the negligence of the pit’s owner.

The next Mishnah states: אחד שור ואחד כל בהמה – The same applies whether it is an ox or any animal, regarding eight halachos: (1) liability for a pit’s damages, (2) separating animals from Har Sinai at מתן תורה, (3) כפל – double payment for a thief stealing an animal, (4) returning a lost animal, (5) unloading an animal struggling beneath its burden, (6) the prohibition to muzzle an animal while it is threshing, (7) כלאים, the prohibition to mate or plow with different species together, and (8) the prohibition to allow one’s animal to do work on Shabbos. These also apply to birds and wild animals. The Torah wrote specific animals in these places שדבר הכתוב בהווה – because the Torah spoke about common cases.

After deriving several halachos of the Mishnah, the Gemara says that three of them are derived with a gezeirah shavah from the halachah of Shabbos. It then discusses the source for applying Shabbos to all animals, and ultimately concludes: וכל בהמתך ריבויא הוא – the word “all” in the phrase “and all your animals” is an inclusionary term which includes all other living beings, even birds. The specific words in the two versions of the עשרת הדברות teach other halachos through a gezeirah shavah.

במתני' (לעיל דף נב, עמוד א), מתניתין דלא כר' יהודה דתניא ר"י מחייב על נזקי כלים בבור, מאי טעמא דרבנן דאמר קרא ונפל שמה שור או חמור, שור ולא אדם חמור ולא כלים, ורבי יהודה או לרבות את הכלים, ורבנן או מבעי ליה לחלק, ורבי יהודה לחלק מונפל נפקא, ורבנן ונפל טובא משמע, אימא ונפל כלל, שור וחמור פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט שור וחמור אין מידי אחרינא לא, והגמ' מסיק דכסף ישיב לבעליו ריבה כל דאית ליה בעלים, א"ה אפילו כלים ואדם נמי, אמר קרא שור ולא אדם חמור ולא כלים, ולרבי יהודה דקא מרבי להו לכלים בשלמא שור ממעט ביה אדם אלא חמור מאי ממעט ביה, אלא אמר רבא חמור דבור לרבי יהודה ושה דאבידה לדברי הכל קשיא

במתני' (שם לעיל דף נב, עמוד א), נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן חייב, מאי שור חרש שוטה וקטן אילימא שור של חרש שור של שוטה שור של קטן הא שור של פקח פטור, אמר רבי יוחנן שור שהוא חרש שור שהוא שוטה שור שהוא קטן, הא שור שהוא פקח פטור (בתמיה), אלא אמר רבא שור והוא חרש שור והוא שוטה שור והוא קטן דוקא, אבל שור והוא פקח פטור, מאי טעמא דבעי ליה עיוני ומיזל, תניא נמי הכי נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן וסומא ומהלך בלילה חייב פקח ומהלך ביום פטור

במתני', אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור, ולהפרשת הר סיני, ולתשלומי כפל, ולהשבת אבידה, לפריקה לחסימה, לכלאים ולשבת, וכן חיה ועוף כיוצא בהן, א"כ למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה

ובגמ' למד מקרא לכל אחד, וכלאים יליף משבת, ולענין שבת איתא, תניא ר' יוסי אומר משום ר' ישמעאל בדברות הראשונות נאמר עבדך ואמתך ובהמתך, ובדברות האחרונות נאמר ושורך וחמורך וכל בהמתך, והלא שור וחמור בכלל כל בהמה היו ולמה יצאו לומר לך מה שור וחמור האמור כאן חיה ועוף כיוצא בהן, אף כל חיה ועוף כיוצא בהן, אימא בהמה דדברות הראשונות כלל, שורך וחמורך דדברות האחרונות פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט שור וחמור אין מידי אחרינא לא, אמרי וכל בהמתך דדברות האחרונות חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש בעלי חיים אף כל בעלי חיים, והגמ' הקשה על זה ומסיק וכל בהמתך ריבויא הוא