Bava Kamma Daf 114 בבא קמא דַף 114

A Mishnah states: של גנב – Regarding unprocessed hides stolen secretly by a thief, מחשבה מטמאתן – his “thought” renders them susceptible to tumah. Because the owner despaired of retrieving them, the thief acquires them, and his decision to use them as utensils (e.g., mats) makes them susceptible to tumah. If a גזלן stole them forcefully, the owner does not despair, because he hopes to sue the known robber in court. Rebbe Shimon holds the opposite (he despairs regarding a robber who fearlessly robbed him, but not a thief who stole secretively). Ulla said the machlokes is only about presuming the owner’s יאוש, but בידוע – where it is known he despaired, everyone agrees the יאוש is effective by both a גנב and a גזלן. Rabbah says the machlokes applies even where his despair was known, because his declared יאוש is not wholehearted. Rabbah was challenged from our Mishnah which states that if customs collectors (tantamount to robbers) or bandits (tantamount to thieves) take someone’s item and give him another, it is his, because that owner despaired. Ulla can explain the Mishnah where his despair was known, but how can Rabbah explain יאוש being effective for both a גנב and a גזלן? The Gemara answers that the Mishnah’s bandit refers to an armed bandit, who is a גזלן. Later, Rebbe is quoted as saying that one despairs both by a גנב and a גזלן.

In the Mishnah, Rebbe Yochanan ben Berokah taught that women and minors may testify about the source of a swarm of bees, thereby identifying the owner. The Gemara asks that they are not valid witnesses, and Shmuel explains that the case is where the purported owner was chasing the bees, ואשה וקטן מסיחין לפי תומם - and the woman or minor was talking casually and said, “The swarm emerged from here.” Rav Ashi said: אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד – Casual talk is only valid for testimony regarding a woman that her husband died, and she can remarry. Although it is also believed regarding a swarm of bees, that it because their ownership is only legitimate Rabbinically. Similarly, an incident where someone’s casual recollection of eating terumah as a קטן was relied upon to consider him a Kohen, was only for Rabbinic terumah. Finally, a child who casually recalled constantly watching his mother while they were captive and was relied upon to determine she was not violated, was because the Rabbis were lenient regarding captured women.

The next Mishnah states: המכיר כליו וספריו ביד אחר – One who recognizes his utensils and books in another person’s possession, ויצא לו שם גניבה בעיר – and a report of burglary went out in the city, the purchaser returns the item, swears how much he paid for it, and takes that amount from the claimant. Without the reported burglary, he is not believed, because he may have sold it to another, who sold it to this person. The Gemara wonders why the report, which the supposed victim may have disseminated himself, is relied upon. It eventually explains that the case is where guests stayed in his house, and he got up in the night shouting that his possessions were stolen. Furthermore, there was a tunnel dug under his house, with the “guests” exiting with bundles of utensils on their shoulders, and everyone saying that the homeowner’s utensils and books, which were named and identified as having belonged to him, were stolen. Rava concluded that these details are only required for a homeowner who commonly sells his utensils.

תנן התם עורות של בעל הבית מחשבה מטמאתן, של גזלן אין מחשבה מטמאתן, ושל גנב מחשבה מטמאתן, ר"ש אומר חילוף הדברים של גזלן מחשבה מטמאתן של גנב אין מחשבה מטמאתן לפי שלא נתייאשו הבעלים, אמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע דברי הכל יאוש קני, רבה אמר בידוע נמי מחלוקת, תנן נטלו מוכסין חמורו כו' מני אי רבנן קשיא גזלן אי ר"ש קשיא גנב, בשלמא לעולא דאמר בידוע קני הכא נמי בידוע ודברי הכל, אלא לרבה דאמר בידוע נמי מחלוקת הא מני לא רבנן ולא ר"ש, בלסטים מזויין ור"ש היא, אי הכי היינו גזלן, תרי גווני גזלן, ובסמוך הביא הגמ' שיטת רבי דתניא רבי אמר גנב כגזלן ומייאש בשניהם

במתני', א"ר יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה, ובגמ', אשה וקטן בני עדות נינהו, אמר רב יהודה אמר שמואל הכא במאי עסקינן כגון שהיו בעלים מרדפין אחריהם, ואשה וקטן מסיחין לפי תומם ואומר מכאן יצא נחיל זה, אמר רב אשי אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד, א"ל רבינא לרב אשי ולא והרי נחיל של דבורים מסיח לפי תומו הוא, שאני נחיל של דבורים דקנין דרבנן הוא, ודאורייתא לא והאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואומר זכורני כשאני תינוק ומורכבני על כתיפו של אבא והוציאוני מבית הספר והפשיטוני את כתנתי והטבילוני לאכול בתרומה לערב, בתרומה דרבנן, ואכתי דאורייתא לא והא מעשה בא לפני רבי בתינוק אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר אני ואמי נשבינו לבין העכו"ם יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי ללקוט עצים דעתי על אמי, והשיאה רבי על פיו לכהונה, בשבויה הקילו

במתני', המכיר כליו וספריו ביד אחר ויצא לו שם גניבה בעיר ישבע לו לוקח כמה נתן ויטול, ואם לאו לאו כל המנו שאני אומר מכרן לאחר ולקחן זה הימנו, ובגמ' וכי יצא לו שם גניבה בעיר מאי הוי ליחוש דילמא זבנינהו והוא ניהו קא מפיק שמא, א"ר יהודה אמר רב כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו ועמד והפגין בלילה ואמר נגנבו כליי, כ"ש עילא מצא, רב כהנא מסיים בה משמיה דרב כגון שהיתה מחתרת חתורה בתוך ביתו ובני אדם שלנו בתוך ביתו יצאו ואנבורקראות של כלים על כתפיהם והכל אומרים נגנבו כליו של פלוני, ודלמא כלים הוו ספרים לא הוו, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כגון דקאמרי נמי ספרים, וליחוש דלמא זוטרי וקא טעין רברבי, א"ר יוסי בר חנינא דקאמרי ספר פלוני ופלוני, ודלמא הוו עתיקי וקא טעין חדתי, אמר רב כגון דאמרי הללו כליו של פלוני הללו ספריו של פלוני