Bava Basra Daf 96 בבא בתרא דַף 96

Rav Yosef quoted a Baraisa to prove the status of wine which tastes like wine but smells like vinegar: if one examines a barrel of wine to separate terumah from it for his other wine, and later it was discovered to be vinegar, כל ג' יום ודאי –  all three days its status is certain, מכאן ואילך ספק –  but beyond that, its status is uncertain. This is interpreted three ways: (1) Rebbe Yochanan said that the first three days, it is certainly wine (and terumah taken then was effective), and thereafter its status is doubtful. He holds חמרא מעילאי עקר –  wine turns sour from the top of a barrel, so his tasting it determined it had not begun to sour at all. Therefore, even if it began souring immediately after, it would have the smell of vinegar and the taste of wine, and Rebbe Yochanan holds: כל ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא –  wherever its smell is vinegar and its taste is wine, it is considered wine. (2) Rebbe Yehoshua ben Levi says the final three days it is certainly vinegar, and beforehand its status is uncertain. He holds wine which smells like vinegar is considered vinegar, so the last three days it was definitely vinegar. (3) The scholars of the South quote Rebbe Yehoshua ben Levi saying the first three days are certainly wine, and the last three days are certainly vinegar. They hold conceptually like Rebbe Yochanan, but discuss where it was discovered strong vinegar, which must have been vinegar for three days.

The Gemara says: המוכר חבית יין לחברו והחמיצה –  if one sold wine to his friend and it turned to vinegar, Rav says: כל ג' ימים הראשונים – if this was discovered during the entire first three days, ברשות מוכר –  it is considered to have spoiled in the seller’s possession, and the sale is void. Since the souring process takes three days, it must have begun to sour before the sale (and even if it halachically was still considered wine, the sale is still void since it will definitely become vinegar). מכאן ואילך ברשות לוקח –  If it was discovered afterwards, it is assumed to have spoiled in the buyer’s possession, and the sale is valid. Shmuel says: חמרא אכתפא דמאריה שוואר –  wine “jumps” upon its owner’s shoulder. The Rashbam explains that wine can turn to vinegar in less than three days if its owner is deserving of punishment. Therefore, the buyer is not reimbursed even if it was found to be vinegar within three days of its purchase, since it may have begun after the purchase. Rav Yosef ruled like Rav regarding beer, and like Shmuel regarding wine.

In a Baraisa, the Tanna Kamma says about date-beer, barley-beer, and שמרי יין –  a drink made by soaking wine lees (grape residue) in water, that their berachah is שהכל נהיה בדברו.  Others say: שמרים שיש בהם טעם יין – for a drink from שמרים which has the taste of wine, its berachah is בורא פרי הגפן. Rabbah and Rav Yosef say the halachah does not follow the “others.” Rav explains that if רמא תלתא ואתא ארבעה –  he poured three cups of water onto the שמרים and four cups emerged, everyone agrees it is considered wine, because one-fourth of the drink is from the שמרים. This is based on Rava’s opinion elsewhere, that wine must be דרי על חד תלת מיא – able to bear three parts water to one part wine to be considered wine. If only three cups emerged, it is definitely not wine. They argue where three and a half cups emerged, where the Rabbonon hold the same three cups of water he poured in emerged, and only a half-cup was produced by the שמרים,  which is a ratio of one to six, and not considered wine. The “others” hold two and a half cups of water emerged, and the remaining cup was produced by שמרים,  and this ratio is sufficient to be considered wine. 

תניא הבודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך ואחר כך נמצאת חומץ, כל ג' יום ודאי, מכאן ואילך ספק, מאי קאמר, א"ר יוחנן ה"ק כל ג' ימים הראשונים ודאי יין מכאן ואילך ספק, מאי טעמא חמרא מעילאי עקר והאי טעימיה ולא עקר, אם תמצא לומר בתר דטעימיה עקר הוה ריחא חלא וטעמיה חמרא, וכל ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא, ורבי יהושע בן לוי אמר כל ג' ימים האחרונים ודאי חומץ מכאן ולהלן ספק, מאי טעמא, חמרא מתתאי עקר ואימור עקר ולאו אדעתיה, ואם תמצא לומר מעילאי עקר והא טעימיה ולא עקר דלמא בתר דטעימיה עקר, הוה ריחיה חלא וטעמיה חמרא, וריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא, דרומאי מתנו משמיה דר' יהושע בן לוי ראשונים ודאי יין, אחרונים ודאי חומץ, אמצעיים ספק, וביאר הגמ' כגון דאשתכח חלא סיפתקא, דאי לאו דעקר תלתא יומי לא הוה משתכח חלא סיפתקא

איתמר המוכר חבית יין לחברו והחמיצה, אמר רב כל ג' ימים הראשונים ברשות מוכר מכאן ואילך ברשות לוקח, ושמואל  אמר חמרא אכתפא דמאריה שוואר, ופרשב"ם, אינו חייב באחריותו אע"פ שהחמיץ בתוך חבית של מוכר משום דחמרא אגבא דגברא שוור על כתף האדם מדלג כלומר מזלו גורם חטא של בעל היין, עבד רב יוסף עובדא כוותיה דרב בשיכרא וכוותיה דשמואל בחמרא, והלכתא כוותיה דשמואל

ת"ר אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו, אחרים אומרים שמרים שיש בהם טעם יין מברך עליהן בורא פרי הגפן, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין הלכה כאחרים, אמר רבא דכולי עלמא רמא תלתא ואתא ארבעה חמרא הוא, רבא לטעמיה דאמר רבא כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא, רמא תלתא ואתא תלתא ולא כלום הוא, כי פליגי דרמא תלתא ואתא תלתא ופלגא, דרבנן סברי תלתא עייל תלתא נפיק פש ליה פלגא, ופלגא בשיתא פלגי מיא ולא כלום הוא, ואחרים סברי תלתא עול תרין ופלגא נפיק פש ליה כוזא, וכוזא בתרי ופלגא חמרא מעליא הוא