Bava Basra Daf 79 בבא בצרה דַף 79

Rav Yehudah quoted Rav: כל הפורש מדברי תורה – Whoever separates from the word of Torah, אש אוכלתו – fire consumes him, as the passuk says: ונתתי [את] פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם – And I will set My face against them, from the fire they have departed, and the fire will consume them. When Rav Dimi came from Eretz Yisroel to Bavel, he quoted Rebbe Yochanan saying: כל הפורש עצמו מד"ת נופל בגיהנם – Whoever separates himself from the words of Torah falls into Gehinnom, as the passuk says: אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח – A man who strays from the path of wisdom (i.e., Torah), will rest in the congregation of “Rephaim,” which refers to גיהנם, as the Gemara demonstrates.

A Mishnah discusses whether the contents of various hekdesh items are subject to me’ilah. It states that whether something is fit for the מזבח (such as doves of a dovecote), or for בדק הבית – Temple maintenance, such as the water of a pit (which is usable for cement), or fit for neither, and only its value is hekdesh (such as manure of dumps, grass of fields, or fruit of trees), מועלין בהן ובמה שבתוכן – one violates me’ilah both with [the items themselves] and with their contents.  However, if he was makdish any of the above items while they were empty (a dovecote, field, tree, etc.), and then they became filled with doves, grass, fruit, etc., Rebbe Yehudah says: מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן – one transgresses me’ilah with [the items themselves], but not with their contents. Rebbe Yose says: המקדיש את השדה ואת האילן – if one is makdish a field or a tree, מועלין בהן ובגידוליהם – one violates me’ilah for them and their subsequent growths, מפני שהן גידולי הקדש – because they are growths of hekdesh, which Rebbe Yose holds is subject to me’ilah. Another Baraisa is eventually explained to say that Rebbe Yose agrees regarding hekdesh of a dovecote, pit, etc., that there is no me’ilah for their subsequent contents.

A Baraisa teaches: הקדישן ריקנין ואח"כ נתמלאו – if one was makdish empty [items], and they subsequently became filled, the Tanna Kamma says the contents are not subject to me’ilah, and Rebbe Elazar bar Rebbe Shimon says they are. Later, the סיפא is quoted: הקדישן מלאין – if he was makdish [the items] while filled, the Tanna Kamma says the contents are also subject to me’ilah, and Rebbe Elazar bar Rebbe Shimon says they are not. Rabbah concludes that they argue about בור ושובך – a pit or dovecote (i.e., items whose contents are not growths). The two arguments are explained: (1) Regarding hekdesh of empty items, they argue if אדם מקנה דבר שלא לעולם – a person can transfer something which has not yet come into the world (e.g., effecting hekdesh on water after it eventually fills the pit). Although this is only possible with items which are עבידי דאתי – likely to come into the world, such as the sale of future dates of a palm tree, Rava says the Baraisa is discussing cases where the water and doves are likely to come. (2) Regarding hekdesh of filled items, Rebbe Elazar bar Rebbe Shimon holds that just as one who sells a pit does not sell its water (in his view, that one sells בעין רעה), the same applies to hekdesh.

אמר רב יהודה אמר רב כל הפורש מדברי תורה אש אוכלתו, שנאמר ונתתי את פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם, כי אתא רב דימי א"ר יונתן כל הפורש עצמו מד"ת נופל בגיהנם, שנאמר אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח, ואין רפאים אלא גיהנם, שנאמר ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה

תנן התם כל הראוי למזבח ולא לבדק הבית, לבדק הבית ולא למזבח, לא למזבח ולא לבדק הבית, מועלין בהן ובמה שבתוכן, כיצד הקדיש בור מלאה מים, אשפות מלאות זבל, שובך מלא יונים, שדה מלאה עשבים, אילן נשוי פירות, מועלין בהן ובמה שבתוכן, אבל הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים, אשפה ואחר כך נתמלאה זבל, שובך ואח"כ נתמלא יונים, אילן ואחר כך נשא פירות, שדה ואחר כך נתמלאה עשבים, מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר המקדיש את השדה ואת האילן מועלין בהן ובגידוליהם, מפני שהן גידולי הקדש, והגמ' הביא ברייתא ומסיק דהכי קאמר, תניא אמר רבי נראין דברי רבי יהודה לרבי יוסי בבור ושובך, שאף רבי יוסי לא נחלק עליו אלא בשדה ואילן אבל בבור ושובך מודי ליה

תנו רבנן הקדישן ריקנין ואח"כ נתמלאו מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אף מועלין במה שבתוכן, אמר רבה מחלוקת בבור ושובך אבל בשדה ואילן דברי הכל מועלין בהן ובמה שבתוכן, ובבור ושובך בריקנין במאי פליגי ובמלאין במאי פליגי, בריקנין פליגי בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן, דתנא קמא סבר לה כרבנן דאמרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ור"א ברבי שמעון סבר כר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ובמלאים במאי פליגי, אמר רבא כגון שהקדיש בור סתם ור' אלעזר ברבי שמעון סבר לה כאבוה דאמר דנין דין גבוה מדין הדיוט, מה דין הדיוט מצי אמר בירא זביני לך מיא לא זביני לך, אף דין גבוה בירא אקדיש מיא לא אקדיש