Bava Basra Daf 116 בבא בצרה דַף 116

Rebbe Shimon ben Yochai said: כל שאינו מניח בן ליורשו – Whoever does not leave behind a son to inherit him, הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה – Hashem is filled with anger against him, because the passuk describes a daughter inheriting with "והעברת", and a passuk describing punishing the wicked says "יום עברה היום ההוא" – a day of anger, that day. The passuk says: אשר אין חליפות למו ולא יראו אלקים – those who have no replacement, and they do not fear Hashem. Rebbe Yochanan and Rebbe Yehoshua ben Levi argue if it refers to כל שאינו מניח בן – whoever does not leave behind a son, or כל שאינו מניח תלמיד – whoever does not leave behind a talmid. The Gemara ultimately proves that Rebbe Yehoshua ben Levi holds the second opinion, because he only interrupted his Torah learning to go to a house of mourning for one who died without sons, because Rav explained the passuk, "בכו בכה להולך" – cry intensely for one who leaves to mean one who died without sons. Perforce, Rebbe Yochanan said the first interpretation, that those who die without sons do not fear Hashem. This contradicts Rebbe Yochanan’s practice to say, "דין גרמיה דעשיראה ביר" – this is a bone of my tenth son who died, which he would not do if he considered such a person wicked. The Gemara concludes that his first statement was quoting his Rebbe, but he disagreed.

Rebbe Pinchas ben Chama darshened the passuk: והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו – and Hadad heard that Dovid has reposed with his fathers, וכי מת יואב שר הצבא – And that Yoav, the commander of the army, had died. Why is Dovid’s passing described as שכיבה – literally resting, whereas Yoav’s passing is described as מיתה – death? He explains that Dovid left behind a son, but Yoav did not. When the Gemara objects that a passuk clearly states that Yoav left descendants, the Gemara revises the answer: דוד שהניח בן כמותו נאמרה בו שכיבה – Regarding Dovid, who left behind a son like himself, the term “resting” is said, יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה – but regarding Yoav, who did not leave behind a son like himself, the term death is said. The Maharsha explains that one whose son is fit to take his place is as if he did not die but is merely at rest.

Rami bar Chama asked, if one dies and leaves behind a grandfather and an uncle, such as Avraham and Yishmael regarding Esav’s estate, who takes precedence? Rava answered that the Mishnah states that a father precedes all his descendants, so the grandfather would inherit. Rami bar Chama asked the question, because אגב חורפיה לא עיין בה – because of his quickness, he did not look into it, because he was preoccupied with pondering his second question: if one leaves behind a grandfather and a brother, such as Avraham and Yaakov regarding Esav’s estate, who takes precedence? Rava answered with the same Mishnah (implying that “Avraham” would precede all his descendants, including Yaakov), but Rami bar Chama held the Mishnah means only יוצאי יריכו שלו – his own descendants (i.e., his children), ולא יוצאי יריכו של בנו – and not his son’s descendants. The Mishnah supports this interpretation, because it says earlier: כל הקודם בנחלה – whoever takes precedence in the inheritance, יוצאי יריכו קודמין – his descendants also take precedence over other relatives. Since if “Yitzchak” (the father) was alive, he would precede his own father in inheriting, so his descendant Yaakov (the brother) also precedes the grandfather.

אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל שאינו מניח בן ליורשו הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה, כתיב הכא והעברתם את נחלתו, וכתיב התם יום עברה היום ההוא אשר אין חליפות למו ולא יראו אלקים, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר כל שאינו מניח בן וחד אמר כל שאינו מניח תלמיד, תסתיים רבי יוחנן דאמר תלמיד דאמר רבי יוחנן דין גרמיה דעשיראה ביר תסתיים דרבי יוחנן דאמר תלמיד, ומדרבי יוחנן אמר תלמיד רבי יהושע בן לוי אמר בן, והא רבי יהושע בן לוי לא אזיל לבי טמיא אלא לבי מאן דשכיב בלא בני, דכתיב בכו בכה להולך, ואמר רב יהודה אמר רב להולך בלא בן זכר, אלא רבי יהושע בן לוי הוא דאמר תלמיד, ומדר' יהושע בן לוי הוא דאמר תלמיד רבי יוחנן אמר בן, קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן, לא קשיא הא דידיה הא דרביה

דרש רבי פנחס בן חמא מאי דכתיב והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר הצבא, מפני מה בדוד נאמרה בו שכיבה וביואב נאמרה בו מיתה, דוד שהניח בן נאמרה בו שכיבה, יואב שלא הניח בן נאמרה בו מיתה, ויואב לא הניח בן והכתיב מבני יואב עובדיה בן יחיאל, אלא דוד שהניח בן כמותו נאמרה בו שכיבה, יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה

במתני' (לעיל דף קטו, עמוד א) זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין והאב קודם לכל יוצאי ירכו, בעי רמי בר חמא אבי האב ואחי האב, כגון אברהם וישמעאל בנכסי עשו איזה מהן קודם, אמר רבא תא שמע האב קודם לכל יוצאי ירכו, ורמי בר חמא אגב חורפיה לא עיין בה, בעי רמי בר חמא אבי האב ואחיו, כגון אברהם ויעקב בנכסי עשו איזה מהן קודם, אמר רבא תא שמע האב קודם לכל יוצאי יריכו, ורמי בר חמא יוצאי יריכו שלו ולא יוצאי יריכו של בנו, ה"נ מסתברא דקתני זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין, ואילו איתיה ליצחק יצחק קודם, השתא נמי דליתיה יצחק יעקב קודם שמע מינה