Bava Basra Daf 109 בבא בתרא דַף 109

Previously, the Gemara derived a father’s right to inherit from the word "שארו", and explained why he comes after the deceased person’s children, but before his brothers. In another Baraisa, Rebbe Yishmael bar Rebbe Yose brings a different source: the passuk says that if a man dies with no son, "והעברתם את נחלתו לבתו" – and you shall “pass” his inheritance to his daughter. This teaches: במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב – where a daughter is left by the deceased, you shall pass the inheritance away from the father (i.e., she inherits before the father), ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין – but you shall not pass the inheritance away from the father where only brothers are left by him; rather, the father inherits before them. The term "והעברתם" teaches that the daughter’s inheritance “passes” over another potential heir (i.e., the father) who instead inherits after her. The Gemara proceeds to explain what each Tanna darshens with the other Tanna’s source.

The Gemara asks, according to the Tanna who derives a father’s inheritance from "שארו", how does he know it does not refer to the deceased person’s mother, since the Torah uses the word "שאר" about both? Rava answers that the passuk describes the relative as "ממשפחתו" – from his family, which cannot refer to the mother, because: משפחת אב קרויה משפחה – paternal family is called “family,” but משפחת אם אינה קרויה משפחה – maternal family is not called “family,” because the passuk says: למשפחותם לבית אבותם – according to their families, according to their fathers’ household. This principle is challenged from a passuk about the person who became the priest for פסל מיכה, which describes him as “a Levi” and “from the family of Yehudah.” Presumably, his father was from shevet Levi, and his mother was from shevet Yehudah, yet he is called “from the family of Yehudah”!? The Gemara eventually responds that he is called Menashe’s descendant, despite actually being Moshe’s descendant, because: מתוך שעשה מעשה מנשה – since he performed deeds like Menashe’s (i.e., avodah zarah), תלאו הכתוב במנשה – the passuk associates him with Menashe. Similarly, he is described as being from shevet Yehudah because Menashe was, though he himself was from shevet Levi.

Rebbe Elazar said: לעולם ידבק אדם בטובים – a person should always cling to good people (i.e., he should marry into a family of righteous people), שהרי משה שנשא בת יתרו – because we have Moshe, who married the daughter of Yisro (a one-time priest for avodah zarah), יצא ממנו יהונתן – and Yonasan (the priest for פסל מיכה) descended from him. On the other hand, we have Aharon, who married the daughter of the righteous עמינדב, and the righteous פינחס descended from him. The Gemara asks that פינחס’s mother was called the daughter of "פוטיאל", and although this signifies a descent from Yosef, שפטפט ביצרו – who fought against his desires, it also signifies a descent from Yisro, because the other שבטים disgraced פינחס when he killed Zimri, saying: ראיתם בן פוטי זה – “Have you seen this son of Puti?” meaning בן שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז – this son, whose mother’s father fattened calves for avodah zarah, יהרוג נשיא שבט מישראל – shall he kill the nasi of a shevet of Yisroel? The Gemara answers that he was a closer descendant of Aminadav than Yisro.

והאי תנא מייתי לה מהכא, דתניא את זו דרש רבי ישמעאל ברבי יוסי איש כי ימות ובן אין לו וגו', במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב, ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין, ואימא במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין ואי אתה מעביר נחלה מן האב אפילו במקום בת, אם כן לא נכתוב רחמנא והעברתם

הגמ' הקשה על המאן דאמר (לעיל דף קח, עמוד ב) דלמד ירושת האב משארו, וממאי דשארו זה האב דכתיב שאר אביך הוא, אימא שארו זו האם דכתיב שאר אמך היא, אמר רבא אמר קרא ממשפחתו וירש אותה משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה דכתיב למשפחותם לבית אבותם, ומשפחת אם אינה קרויה משפחה והא כתיב ויהי נער מבית לחם יהודה ממשפחת יהודה והוא לוי והוא גר שם, הא גופא קשיא אמרת והוא לוי אלמא מלוי אתי, ממשפחת יהודה אלמא מיהודה אתי, אלא לאו דאבוה מלוי ואימיה מיהודה וקאמר ממשפחת יהודה, אמר רבא בר רב חנן לא גברא דשמיה לוי, אי הכי היינו דקאמר מיכה עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי כי היה לי הלוי לכהן, אין דאיתרמי ליה גברא דשמיה לוי, וכי לוי שמו והלא יהונתן שמו, שנאמר ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני, אמר ליה וליטעמיך וכי בן מנשה הוא והלא בן משה הוא, דכתיב בני משה גרשם ואליעזר, אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה, הכא נמי מתוך שעשה מעשה מנשה דאתי מיהודה תלאו הכתוב ביהודה

אמר רבי אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן, אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס, ופנחס לאו מיתרו אתי והא כתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה מאי, לאו דאתי מיתרו שפיטם עגלים לע"ז, לא דאתי מיוסף שפטפט ביצרו, והלא שבטים מבזים אותו ואומרים ראיתם בן פוטי זה בן שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז יהרוג נשיא שבט מישראל, וברשב"ם פירש תירוץ של הגמ', אלא ה"ק ואלעזר לקח לו אשה מבנות פוטיאל כלומר שאשתו נולדה מיתרו ומיוסף, ומהשתא מצינן למימר שדור רביעי או דור חמישי היה פנחס לבת יתרו, ולא היה קרוב ליתרו כיהונתן בן גרשם, ולהכי אהני מה שדבק אהרן בטובים