Yevamos Daf 116 יבמוס דַף 116

The Mishnah on Daf 114b stated: קטטה בינו לבינה ושלום בעולם...אינה נאמנת – If there was conflict between him and her and peace in the world, the wife is not believed to say her husband died when they were overseas. The Gemara here asks, היכי דמי קטטה בינו לבינה – what is considered conflict between him and her? Rav Yehudah said in the name of Shmuel, באומרת לבעלה גרשיני – When it comes to a point at which she says to her husband, “Divorce me!” When the Gemara objects and says that all women say this when they are angry, it revises Shmuel’s statement באומרת לבעלה גרישתני – when she says to her husband, “You have divorced me.” This means that the fighting had become so intense that she attempted to free herself from him by falsely claiming they were divorced. When the Gemara challenges this based on what Rav Hamnuna taught that a woman who said her husband divorced her is believed, because it is a  חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה – it is a chazakah that a woman would not be so brazen to say before husband falsely that he divorced her, it once again revises what Shmuel said to be when she says, “You have divorced me in the presence of Ploni and Ploni,” and when the witnesses are asked, they say it never happened.

In the Mishnah Rebbe Yehudah said regarding a woman testifying that her husband died overseas: לעולם אינה נאמנת אלא אם כן באתה בוכה ובגדיה קרועין – She is never believed unless she comes weeping with her clothing torn. The Chochomim responded: אחת זו ואחת זו תנשא – Whether one woman displays signs of mourning and another one does not, they are both believed, and are permitted to marry. The Gemara cites an incident with a woman who came to Rebbe Yehudah’s Beis Din to testify that her husband had died. Some Rabbis there at the Beis Din told her to show signs of mourning by crying over her husband, tearing her clothing and disheveling her hair. When the Gemara asks, אלפוה שיקרא – did they teach her to lie, it then answers that these Rabbanon held like the Chochomim that she is believed without showing signs of mourning. But they knew Rebbe Yehudah would not permit her to marry unless she showed such signs. Therefore, they said, “Let her do so, so that Rebbe Yehudah will permit her to marry.” The Meiri derives from here the principle that if one knows that a superior court permits a certain matter, but there is a lower court that has a dissenting opinion, it is permitted to advise the relevant party on how to meet the requirements under which the lower court will also grant a permit.

The next Mishnah states the Beis Hillel said regarding believing a woman who testifies about her husband’s death: לא שמענו אלא בבאה מן הקציר ובאותה מדינה – We have not heard this tradition except in a case where she comes from the grain harvest and in the same country, וכמעשה שהיה – as were the circumstances in the case which is the basis of this ruling. The Gemara explains that before Beis Hillel retracted this ruling, their rationale was that a woman would be afraid to lie in a place where the incident occurred because her testimony could be contradicted by others. Beis Shammai’s reply would be she would still be afraid to lie even where she testifies that he died in a different country, because caravans bringing people from that country are common.

במתני' בריש פירקין, קטטנה בינו לבינה ושלום בעולם אינה נאמנת, היכי דמי קטטה בינו לבינה, אמר רב יהודה אמר שמואל באומרת לבעלה גרשיני, כולהו נמי אמרו הכי, אלא באומרת לבעלה גירשתני, וליהמנה מדרב המנונא, דאמר רב המנונא אשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת, חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה

באומרת גירשתני בפני פלוני ופלוני, ושאילנא ואמרו לא היו דברים מעולם

במתני', (לעיל שם ריש פירקין) רבי יהודה אומר לעולם אינה נאמנת אלא אם כן באתה בוכה ובגדיה קרועין, אמרו לו אחת זו ואחת זו תנשא

ההיא דאתיא לבי דינא דרבי יהודה, אמרי לה ספדי בעלך קרעי מאניך סתרי מזייך, והקשה הגמ', אלפוה שיקרא, אינהו כרבנן סבירא להו אמרי תעביד הכי כי היכי דלישריה, ועי' במאירי דלפי זה אם בית דין הגדול פסק הלכה ובית דין קטן ממנו חולק עליהם מותר לייעץ לחבירו טענות שעל ידם יסכים בית דין הקטן לפסק הבית דין הגדול

במתני', בית הלל אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר ובאותה מדינה וכמעשה שהיה, אמרו להם בית שמאי אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה מן הבציר ואחת הבאה ממדינה למדינה, לא דברו חכמים בקציר אלא בהווה, חזרו בית הלל להורות כבית שמאי

ובמג', בית הלל באותה מדינה דשכיחי אינשי מירתת, ממדינה למדינה אחרת דלא שכיחי אינשי לא מירתת, ובית שמאי הכא נמי שכיחי שיירתא