Sotah Daf 9 סוטה דַף 9

It was taught in a Baraisa: סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה – The sotah set her eyes on one unfit for her, מה שביקשה לא ניתן לה – what she sought was not given to her (i.e., she becomes prohibited to him even after leaving her husband), ומה שבידה נטלוהו ממנה – and what was in her hand they took from her (i.e., death through the waters, or becoming prohibited to her husband through confessing), שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו – because anyone who sets his eyes on what is not his, מה שמבקש אין נותנין לו – what he seeks is not given to him, ומה שבידו נוטלין הימנו – and what is in his hand they take from him. The Baraisa continues that the same held true for the original serpent, that set its eyes on Chava and had relations with her. It did not get what it sought and lost what it had: Instead of being king of the beasts, it would now be the most cursed; instead of walking upright, it would go on its belly; instead of eating mankind’s food, it would eat dust; instead of killing Adam (through eating of the Tree) and marrying Chava, there would be enmity between serpents and women. The Baraisa lists ten other people who exemplify this principle.

The next Mishnah teaches more examples of מדה כנגד מדה: שמשון הלך אחר עיניו – Shimshon followed his eyes, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו – therefore the Plishtim gouged out his eyes. Because Avshalom was conceited about his hair, he was hung by his hair; because he consorted with ten of his father’s concubines, ten lances were put into him; because he stole three hearts (by fooling his father, Beis Din, and Klal Yisroel), three staves were thrust into him. This principle applies for the good as well: מרים המתינה למשה שעה אחת – Miriam waited one hour for Moshe at the Nile, לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר – therefore, Klal Yisroel waited for her for seven days in the desert when she had tzaraas. Because Yosef, the greatest of the brothers, honored Yaakov by leading his burial procession, he was honored by being buried by Moshe, the greatest in Klal Yisroel. Moshe, in turn, was honored by being buried by Hashem Himself.

Rebbi said: אילמלא נקרא שמה דלילה – Even if her name had not been Delilah, ראויה היתה שתקרא דלילה – it would have been fitting for her to be called Delilah (from the word “weakened”): דילדלה את כחו – She weakened his strength, דילדלה את לבו – she weakened his heart, דילדלה את מעשיו – and she weakened his actions. He explains: She weakened his strength, as is says: "ויסר כחו מעליו" – And his strength left him. She weakened his heart, as it says: "ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו" – And Delilah saw that he had told her all that was in his heart. She weakened his actions, דאיסתלק שכינה מיניה – because the Shechinah left him, as it says: "והוא לא ידע כי ה' סר מעליו" – And he did not know that Hashem had left him. The Gemara wonders how Delilah was certain that he had now told the truth, since he had been untruthful several times before. Rav Chanin said in the name of Rav: ניכרין דברי אמת – Words of truth are recognizable (such as here, where it explained why he grew his hair long and refrained from wine). Abaye said that she knew the righteous Shimshon would not say Hashem’s Name in vain, so when he said, "נזיר אלקים אני" – I am a nazir to Hashem, she knew he spoke truthfully.

תנו רבנן סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה, מה שביקשה לא ניתן לה ומה שבידה נטלוהו ממנה, שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטלין הימנו

וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו, מה שביקש לא נתנו לו ומה שבידו נטלוהו ממנו, אמר הקב"ה אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה, ועכשיו ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה, אני אמרתי יהלך בקומה זקופה, עכשיו על גחונו ילך, אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם, עכשיו עפר יאכל, הוא אמר אהרוג את אדם ואשא את חוה, עכשיו איבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה, והברייתא הביא עוד עשר גווני של מה שביקש לא ניתן ומה שבידו נטלה

 במתני', שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו, אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו, ולפי שבא על עשר פלגשי אביו לפיכך נתנו בו עשר לונביות, ,ולפי שגנב ג' גנבות, לב אביו ולב ב"ד ולב ישראל לפיכך נתקעו בו ג' שבטים

וכן לענין הטובה, מרים המתינה למשה שעה אחת, לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר, יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו, מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה, משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו, מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום

תניא רבי אומר אילמלא נקרא שמה דלילה ראויה היתה שתקרא דלילה, דילדלה את כחו, דילדלה את לבו, דילדלה את מעשיו, דילדלה את כחו דכתיב ויסר כחו מעליו, דילדלה את לבו דכתיב ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו, דילדלה את מעשיו דאיסתלק שכינה מיניה דכתיב והוא לא ידע כי ה' סר מעליו

ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו, מנא ידעה, א"ר חנין א"ר ניכרין דברי אמת, אביי אמר ידעה בו באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה, כיון דאמר נזיר אלקים אני אמרה השתא ודאי קושטא קאמר