Sotah Daf 5 סוטה דַף 5

This Daf continues with many teachings about one who possesses גסות הרוח – arrogance. Rav Avira said: לסוף מתמעט – [his stature] will eventually be diminished. He expounded further that he does not exist in the world, and what will ensue if he does or does not repent . Rebbi Elazar said: ראוי לגדעו כאשירה – It is fitting that he should be cut down like an asheirah tree (a tree which was worshipped and must be cut down). He also said: אין עפרו ננער – His dust is not aroused for תחיית המתים. He said further: שכינה מיללת עליו – the Shechinah laments over him. Rav Chisda (or possibly Mar Ukva) said: אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני והוא יכולין לדור בעולם – Hashem says, “I and he cannot dwell together in the world. Rebbe Alexandri said: אפילו רוח קימעא עוכרתו – Even a small wind will trouble him (i.e., even a small punishment will overwhelm him). Rav Ashi said: לסוף נפחת – He is eventually reduced in stature.

Rav Chiya bar Ashi said in the name of Rav: תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית – A Torah scholar must have an eighth of an eighth of haughtiness. Rashi explains that this is in order that he and his teachings will be taken seriously. Rav Huna, son of Rav Yehoshua said: ומעטרא ליה כי סאסא לשבולתא – And this measure of haughtiness crowns him like the beard of a stalk (i.e., it is beautiful and fitting for him). Rav commented: בשמתא דאית ביה, ובשמתא דלית ביה – One who possesses it [more than this amount] is in excommunication, and one who does not possess [even this tiny amount] is in excommunication. Rashi explains that if he is exceedingly humble, the people in his town will not fear him, and he lacks the power to rebuke. Rav Nachman bar Yitzchak objected: לא מינה ולא מקצתה – One should possess neither it nor any part of it. מי זוטר דכתיב ביה תועבת ה' כל גבה לב – Is it insignificant that which is written about it: “An abomination to Hashem is every haughty of heart”?!

The Mishnah on Daf 2 taught about a sotah: ואם מת – חולצת – If he (her husband) dies without children, she requires chalitzah. The Gemara asks why yibum itself is not allowed. Three version of Rav Yosef’s answer are presented. The first: The passuk says about a woman divorced because of suspected adultery: ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר"“ - And she left his house and went and married another man. לאיש אחר ולא ליבם – This teaches she may only marry “Another man,” but not a yavam. When Abaye objected that she should not require chalitzah, since the passuk implies she may marry freely, Rav Yosef answered: אילו איתיה לבעל מי לא בעיא גט – If the husband were alive, would she not require a get? We see that the marriage was not dissolved. השתא נמי תיבעי חליצה – Now, too, that he died, she requires chalitzah. In the second version, Rav Yosef reasoned that the Torah required the husband to divorce herדלא ליסתריה לביתיה  – so that his house should not be destroyed, ואת אמרת תתייבם נמי יבומי – and you say she should be taken in yibum?! Although another man may marry her, that is his choice, as opposed to yibum which is imposed upon him. The third version, and an additional explanation from Rava, are presented on the next Daf.

אמר לה משמיה דרב אסי וזמנין אמר לה משמיה דרב אמי כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף מתמעט שנאמר רומו מעט ושמא תאמר ישנו בעולם ת"ל ואיננו ואם חוזר בו נאסף בזמנו כאברהם אבינו שנאמר והומכו ככל יקפצון

א"ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשירה, כתיב הכא ורמי הקומה גדועים, וכתיב התם ואשיריהם תגדעון, וא"ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער, שנאמר הקיצו ורננו שכני עפר שכבי בעפר לא נאמר אלא שכני עפר, מי שנעשה שכן לעפר בחייו, ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת עליו, שנאמר וגבוה ממרחק יידע

אמר רב חסדא ואיתימא מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל, אל תקרי אותו אלא אתו לא אוכל, ר' אלכסנדרי אמר אפילו רוח קימעא עוכרתו, רב אשי אמר לסוף נפחת

א"ר חייא בר אשי אמר רב ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית, א"ר הונא בריה דרב יהושע ומעטרא ליה כי סאסא לשבולתא, אמר רבא בשמתא דאית ביה ובשמתא דלית ביה, א"ר נחמן בר יצחק לא מינה ולא מקצתה, מי זוטר דכתיב ביה תועבת ה' כל גבה לב

במתני' (לעיל דף ב, עמוד א) איתא על סוטה, ואם מת חולצת

ואמאי תתייבם נמי יבומי, אמר רב יוסף אמר קרא ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר, לאיש אחר ולא ליבם, א"ל אביי אלא מעתה חליצה נמי לא תיבעי, א"ל אילו איתיה לבעל מי לא בעיא גט השתא נמי תיבעי חליצה

ואית דאמרי אמר רב יוסף רחמנא אמר ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר דלא ליסתריה לביתיה, ואת אמרת תתייבם נמי יבומי, אמר ליה אביי אלא מעתה לאחר לא תינשא דלא תיסתריה לביתיה, אמר ליה מי קא רמינן לה עליה בעל כרחיה