Sotah Daf 34 סוטה דַף 34

The Gemara relates that as soon as the Kohanim’s feet were inside the Yarden, חזרו מים לאחוריהם – the waters reversed course. The passuk describes the water as "קמו נד אחד" – they rose up in one column, and Tannaim dispute the dimensions of this column of water. Rebbe Yehudah says it was twelve mil by twelve mil, כנגד מחנה ישראל – equal to the size of the camp of Yisroel. He holds they entered the river in their usual encampment formation, and that was the height of the rising water column. Rebbe Elazar bar Rebbe Shimon argued that surely water travels much faster than people, and if it returned to its course after rising twelve mil, it would have crashed upon them and swept them away. Rather,שהיו מים נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין יתר משלש מאות מיל – the waters piled up higher, crests above crests, עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב – until all the kings of the East and West saw them. The passuk describes their reaction: וימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל – Their hearts melted, and they no longer had any spirit in them because of Bnei Yisroel.

While they were in the Yarden, Yehoshua instructed them: הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו – Every man raise a stone upon his shoulder, למספר שבטי ישראל – according to the number of the tribes of Yisroel. Rashi says they were placed at the feet of the Kohanim in the Yarden. The Gemara explains their purpose: סימן לבנים שעברו אבות את הירדן – to be a sign for the descendants that the ancestors crossed the Yarden. He instructed them to remove an additional set of stones, the ones described by our Mishnah, which had the Torah inscribed upon them, to be later brought to where they lodged that night. These stones were later measured to be about forty se’ah, and we know by tradition that a person is capable of loading onto himself one-third of what he can bear when someone else loads him. From here, one can calculate the size of the cluster of grapes carried by the spies, which were carried by eight of them (40 x 3 x 8 = 960 se’ah). One spy carried a peach, and one carried a fig. Yehoshua and Calev did not carry anything, either because it was beneath their dignity, or because they did not participate in the spies’ plot.

The passuk says: ויעלו בנגב ויבא עד חברון – and they ascended to the south, and “he” arrived in Chevron. Rava explained the switch to the singular form: מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים – It teaches that Calev separated from the plot of the spies, והלך ונשתטח על קברי אבות – and went and prostrated himself on the graves of the Patriarchs. אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים – He said to them, “My fathers, ask for mercy for me that I should be saved from the spies’ plot!” Only Calev, then, went to Chevron. The Gemara explains why Yehoshua did not do the same: יהושע כבר בקש משה עליו רחמים – Regarding Yehoshua, Moshe already asked for mercy for him, as it says: ויקרא משה להושע בן נון יהושע – and he called Hoshea bin Nun, Yehoshua, meaning to say: י-ה יושיעך מעצת מרגלים – Hashem should save you from the plot of the spies. The Gemara continues to say that Calev was granted Chevron as an inheritance in reward and describes the quality of the land of Chevron, which despite being a comparatively stony area of Eretz Yisroel (as evidenced by its use for burial), was still seven times more fertile than the choicest land of Mitzrayim, which was better than all other lands.

וכבוא נושאי הארון עד הירדן וגו' ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד, וכמה גובהן של מים שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל דברי ר' יהודה, אמר לו ר' אלעזר בר' שמעון לדבריך אדם קל או מים קלים הוי אומר מים קלים, אם כן באין מים ושוטפין אותן, אלא מלמד שהיו מים נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין יתר משלש מאות מיל עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל

עודם בירדן אמר להן יהושע הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי ישראל וגו', וכתיב למען תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם וגו', סימן לבנים שעברו אבות את הירדן

עודם בירדן אמר להן יהושע שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכן שתים עשרה אבנים והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה וגו', אמר רבי יהודה אבא חלפתא ורבי אליעזר בן מתיא וחנניא בן חכינאי עמדו על אותן אבנים ושיערום כל אחת ואחת שקולה כארבעים סאה, וגמירי דטעונא דמדלי איניש לכתפיה תילתא דטעוניה הוי, מכאן אתה מחשב לאשכול שנאמר וישאוהו במוט בשנים, ממשמע שנאמר במוט איני יודע שבשנים מה תלמוד לומר בשנים בשני מוטות, הא כיצד שמנה נשאו אשכל, אחד נשא רימון, ואחד נשא תאינה, יהושע וכלב לא נשאו כלום, אי בעית אימא משום דחשיבי, ואי בעית אימא שלא היו באותה עצה

ויעלו בנגב ויבא עד חברון, ויבאו מבעי ליה, אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים, יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע, י"ה יושיעך מעצת מרגלים

והגמ' ממשיך דבזכות תפילתו בחברון ניתן לו חברון לנחלה, וביאר חשיבות של חברון שאף שהוא מקום טרשים הוא שבעה פעמים מצוען מצרים שהוא המובחר שבארץ מצרים