Sanhedrin Daf 15 סַנהֶדרִין דַף 15

The Mishnah taught that ערכין המטלטלין – arachin which are movable items are appraised by three judges. The Gemara asks that fixed ערכין only apply to people, and three interpretations are given: (1) Rav explains that someone said: ערך כלי זה עלי – the “erech” of this utensil is upon me to give to hekdesh. Rav rules he must give its market value, because אדם יודע שאין ערך לכלי – a person knows that there is no erech-value for utensils, וגמר ואמר לשום דמים – so we assume he decided to pledge its appraised value, since otherwise his pledge is meaningless. (2) Avimi says the case is במתפיס מטלטלין לערכין – about someone who designated מטלטלין as payment for ordinary arachin pledges which he had previously undertaken. (3) Rebbe Abahu explains that someone said, "ערכי עלי" – my erech value is upon me, and his assets are being collected as payment. If his מטלטלין are collected, they are appraised by three people. Ravina was asked why an accurate appraisal is critical in this final interpretation, which is bringing in an item to hekdesh!? He replied: סברא הוא מה לי עיולי מה לי אפוקי – it is logical; what is the difference between bringing something into hekdesh and removing it (i.e., redeeming)? Just as redeeming requires three judges to prevent a mistaken loss to hekdesh, bringing items into hekdesh (to pay a debt) requires an accurate appraisal to avoid errors.

The Mishnah taught that אדם – a person requires ten people to be appraised for hekdesh. Since a person cannot become hekdesh, Rebbe Abahu explains it refers to one who said, "דמי עלי" – my value is upon me. A Baraisa teaches that the person is appraised like a slave being sold in the market, and since slaves are compared with a hekesh to land, ten appraisers are required. Rebbe Avin asked: שער העומד ליגזוז בכמה – how many people are required to appraise hair ready to be cut, which was pledged to hekdesh? The Gemara answers that this question is the subject of a machlokes Tannaim about someone who was makdish his slave. There is no me’ilah liability for using the slave (since slaves are compared to קרקע), but Tannaim argue if there is me’ilah for using his hair (which is ready to be cut). The Gemara distinguishes between this machlokes and another, regarding swearing about ענבים העומדות ליבצר – grapes which are ready to be harvested, where Rebbe Meir holds: כבצורות דמיין – they are considered already harvested, and subject to swearing, and the Chochomim disagree. Rebbe Meir may consider only grapes detached, because the longer they remain attached, the more they deteriorate.

In the Mishnah, the Tanna Kamma said that lions, wolves, and other dangerous animals also require twenty-three judges to put them to death for killing someone. Rebbe Eliezer says: כל הקודם להורגן זכה – whoever is first to kill them merits, and no judges are required. Reish Lakish clarifies: והוא שהמיתו – this applies only if they actually killed someone, but Rebbe Eliezer agrees they are not killed if they never killed a person. He holds: יש להן תרבות ויש להן בעלים – [these animals] can be tamed and do have owners. Rebbe Yochanan holds they can be killed outright even if they never killed anyone, because he holds they cannot be tamed and have no owners. According to Rebbe Yochanan, Rebbe Eliezer means that whoever kills them first “merits,” i.e. acquires their hides, since they are ownerless. But according to Reish Lakish, since they must have killed someone, and the Rabbis consider it כמאן דגמר דינייהו – as if [Beis Din] sentenced them to death, then they are forbidden in benefit!? The Gemara explains that Rebbe Eliezer means: זכה לשמים – he merits Heavenly [reward]. A Baraisa supports Reish Lakish’s view.

במתני' במנין הדברים שצריך ג' דיינים איתא, ערכין המטלטלין, מאי ערכין המטלטלין, א"ר גידל אמר רב באומר ערך כלי זה עלי, דא"ר גידל אמר רב האומר ערך כלי זה עלי נותן דמיו, מ"ט אדם יודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשום דמים, רב חסדא אמר אבימי במתפיס מטלטלין לערכין, רבי אבהו אמר באומר ערכי עלי, בא כהן לגבות ממנו מטלטלין בשלשה, קרקעות בעשרה, אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא בשלמא לאפוקי מהקדש בעינן שלשה אלא לעיולי להקדש שלשה למה לי, א"ל סברא הוא מה לי עיולי מה לי אפוקי, אפוקי מ"ט דילמא טעי עיולי נמי דילמא טעי

במתני' איתא דקרקע צריך עשרה ואחד מהן כהן ואדם כיוצא בהן, אדם מי קדוש, אמר ר' אבהו באומר דמי עלי, דתניא האומר דמי עלי שמין אותו כעבד הנמכר בשוק ועבד אתקש לקרקעות, בעי רבי אבין שער העומד ליגזוז בכמה כגזוז דמי ובשלשה או כמחובר דמי ובעשרה, ת"ש המקדיש את עבדו אין מועלין בו, רשב"ג אומר מועלין בשערו, וקיימא לן דבשערו העומד ליגזוז פליגי ש"מ, נימא הני תנאי כהני תנאי דתנן ר"מ אומר יש דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע ואין חכמים מודים לו, כיצד עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש, ר' מאיר מחייב וחכ"א כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, ואמר רבי יוסי בר חנינא בענבים העומדות ליבצר עסקינן, מר סבר כבצורות דמיין ומר סבר לאו כבצורות דמיין, לא אפילו תימא ר' מאיר עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם כל כמה דשבקה להו מיכחש כחשי, אבל שערו כל כמה דשבקה להו אשבוחי משבח

במתני', הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש מיתתן בעשרים ושלשה רבי אליעזר אומר כל הקודם להורגן זכה, אמר ר"ל והוא שהמיתו אבל לא המיתו לא, אלמא קסבר יש להן תרבות ויש להן בעלים, רבי יוחנן אמר אע"פ שלא המיתו אלמא קסבר אין להם תרבות ואין להם בעלים, תנן רבי אליעזר אומר כל הקודם להורגן זכה, בשלמא לר' יוחנן למאי זכה זכה לעורן, אלא לר"ל למאי זכה כיון שהמיתו שוינהו רבנן כמאן דגמר דינייהו ואיסורי הנאה נינהו, מאי זכה זכה לשמים, והגמ' הביא ברייתא כוותיה דר"ל