Nedarim Daf 59 נדרים דַף 59

The Gemara challenges the opinion of Rebbe Yannai, who had said on Daf 57b that growths of terumah are permitted, from our Mishnah: One who says: “These fruits are konam upon me,” if the produce’s seed does not decompose, אפילו גידולי גידולין אסורין – even the growths of its growths are forbidden. We see that growths of a forbidden item are prohibited as extensions. Rebbe Abba answers: שאני קונמות, הואיל ואי בעי מתשיל עלייהו – Konamos are different, since, if he wants, he can ask for an annulment of the neder, הוו להו כדבר שיש לו מתירין ואין בטיל ברוב – they are like an item that has a method to permit it, which is not nullified in a majority. Although the new growths are not inherently forbidden, they cannot be eaten because they contain elements of the forbidden root which cannot be nullified. The Gemara objects, since the declaration of terumah can also be undone by annulment, yet it can be shown from a Mishnah that terumah is nullified in a mixture (with a proportion of one hundred to one). The Gemara answers that konamos are a mitzvah to annul (because making nedarim is generally inappropriate), and that is why they are considered a דבר שיש לו מתירין. Terumah, on the other hand, has no such mitzvah, so it can be nullified in a mixture.

The Gemara returns to a statement of Rebbe Yochanan on Daf 57b, that onions which were tithed and then replanted are subsequently tithed according to their entire volume (including the original roots, despite their already having been tithed). When Rabbah quoted this before Rav Chisda, Rav Chisda objected: מאן צאית לך ולר' יוחנן רבך – Who will listen to you and Rebbe Yochanan your teacher regarding such a statement? היתר שבהן להיכן הלך -Where did the permitted original root go? Although the new growths require tithing, the original root should not. [The Ran explains that although we have seen that forbidden roots become permitted through nullification, that is because their matter becomes insignificant. But it will not create a new tithing obligation on matter that has already been tithed.] Rabbah sought to disprove the assumption of this question from a Mishnah which teaches about a permitted onion which was rained upon and sprouted leaves during shemittah, that those leaves are forbidden. Since the Mishnah makes no distinction, it implies that even the parts of the leaves which were there prior to shemittah become forbidden (not just by virtue of being mixed with the new growths, but they themselves are forbidden, even regarding the amount of value which would obtain kedushas shevi’is by exchanging them for money or goods).

Rav Chisda answered Rabbah’s challenge that in truth, only the new growths of shemittah are prohibited, and not the original leaves (the leaves are forbidden because of the mixture, but only the new growths’ value would obtain kedushas shemittah through exchange). The Gemara adds that even according to this reading, which is the position of Rabban Shimon ben Gamliel of the Baraisa, it does not necessarily prove that growths do not nullify the root. Perhaps only in this case,דלא קא טרח  - he did not expend effort to nullify it (he did not replant it, rather it was rained upon and grew on its own), and therefore it is not nullified by the growths. אבל היכא דקא טרח בטיל ברובא – But where he did expend effort to nullify it by replanting it, it becomes nullified in a majority.

לעיל (דף נז, עמוד ב) אמר ר' ינאי גידולי תרומה מותרין, וכאן הקשה הגמ' עליו ממתני', מתיב רמי בר חמא קונם פירות האלו עלי קונם הן על פי קונם הן לפי אסור בחילופיהן ובגידוליהן

אמר רבי אבא שאני קונמות הואיל ואי בעי מתשיל עלייהו הוו להו כדבר שיש לו מתירין ואין בטיל ברוב, והרי תרומה דאי בעי מיתשיל עלה ובטלי ברוב, אלא אימא בשלמא קונמות מצוה לאיתשולי עליהן משום דרבי נתן, דאמר רבי נתן כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקטיר עליה, תרומה מאי מצוה לאיתשולי עלה

גופא אמר רבי יוחנן ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה, יתיב רבה וקאמר להא שמעתא, אמר ליה רב חסדא מאן צאית לך ולר' יוחנן רבך, היתר שבהן להיכן הלך, ופי' הר"ן, אפילו תימא דגידולין של היתר מבטלים עיקר של איסור התם היינו טעמא משום דכיון שרבו גידוליו על עיקרו נמצא שכשאוכל אינו טועם טעם האיסור כלל, הלכך אף על פי שאיסור שבו מעורב בתוכו ולא אזל ליה לעלמא שרי, אבל גבי מעשר כיון דלפי חשבון הטבל חייביה רחמנא לעשורי, הכא אמאי מתעשרת לפי כולה, וכי היתר שבהן להיכן הלך

אמר ליה מי לא תנן דכוותה בצלים שירדו עליהם גשמים וצימחו אם היו עלין שלהן שחורין אסורין, לימא היתר שבהן להיכן הלך

רב חסדא השיב לראי' שהביא רבא הנ"ל, א"ל מי סברת על עיקר קתני אתוספת קתני אסורין, אי הכי מאי אתא רשב"ג למימר דתניא רשב"ג אומר הגדל בחיוב חייב הגדל בפטור פטור, תנא קמא נמי הכי אמר

כולה מתני' רבן שמעון בן גמליאל קתני לה, ועד כאן לא שמעת ליה לרבן שמעון בן גמליאל דלא קא טרח, אבל היכא דקא טרח בטיל ברובא