Nedarim Daf 2 נדרים דַף 2

The opening Mishnah states: כל כונויי נדרים כנדרים - all substitute terms for nedarim qualify as nedarim. A neder, for most of this Mesechta, refers to one who prohibits an item’s use to himself or others. An example of a primary term for neder would be דבר זה אסור עלי, this item is forbidden to me, or by declaring the item forbidden like another forbidden item. For example, “This item is [forbidden] like a korban.” The Mishnah on Daf 10a provides examples of substitute terms for korban, such as קונח, קונם, and קונס. The Mishnah similarly states that substitute terms are also effective for חרמים, which is another way of expressing a neder, as well as for שבועות - oaths, which means swearing not to do a particular activity, and נזירות  - declarations to become a nazir. The Mishnah also gives examples of ידות נדרים, (lit. handles of nedarim) which are partial declarations of nedarim which are sufficient to effect a neder, such as one who says, מודרני ממך, “I am vowed from benefiting from you.” The Ran explains that a יד is an incomplete declaration because he neither declared his friend’s benefits are “like a korban”, nor explicitly declared them prohibited.

The Gemara asks why our Mishnah lists all four applications of כינויים while the first Mishnah in Nazir only teaches the specific example of a nazir, and answers that since nedarim and shevuos are written together in the Torah, the Mishnah included the application of כינויים by shevuos as well. Once our Mishnah was listing two applications, it proceeded to provide the other two applications. The Gemara asks that if so, the case of shevuos should have been listed in the Mishnah before charamim, and answers, איידי דתנא נדרים דמיתסר חפצא עליה - Since he taught the application of nedarim, which is a method through which one prohibits an item on himself, תנא נמי חרמים דמיתסר חפצא עליה - he also taught charamim [immediately afterwards], which is also a method through which one prohibits an item on himself. Only after did the Mishnah teach the case of shevuos, דקאסר נפשיה מן חפצא - in which he prohibits himself from the item.

The Gemara asks why the Tanna began by teaching the principle of כינויים, and then proceeded to provide examples of ידות - partial declarations, instead of first providing examples of כינויים. Furthermore, the Mishnah never mentioned the principle of  ידות at all yet provided applications of it! The Gemara answers חסורי מיחסרא והכי קתני – the text of the Mishnah is missing, and it should read, כל כינויי נדרים כנדרים וידות נדרים כנדרים. When the Gemara asks, if so, וליפרוש כינויין ברישא, let him illustrate  כינויין first, since it was taught first in the Mishnah, and then illustrate the principle of ידות, which was taught second, it answers, ההוא דסליק מיניה ההוא מפרש ברישא, the case that was taught last is the one he explains first. The Gemara proceeds to provide three examples of the Mishnah structured this way and then objects by listing five places where the Mishnah does the opposite, i.e. illustrates first that which was taught first. The Gemara on Daf 3a will provide three explanations for the order of our Mishnah.

במתני', כל כינוי נדרים כנדרים, וביאר הר"ן דעיקר הנדר הוא כשאוסר חפץ על עצמו, וגם מזכיר לשון איסור, כגון הרי דבר זה אסור עלי כקרבן, ומתני' אשמועינן דגם כינוי מהני לאסור, ובמתני' לקמן (דף י, עמוד א) הביא הכינויים לנדר בלשון קרבן כגון קונם קונס וקונח

ובמתני' כאן ממשיך וחרמים כחרמים, ושבועות כשבועות, ונזירות כנזירות

ובמתני' נמי מנה ידות נדרים והיינו שאמר מקצת הלשון אבל לא כולו והוי כמו יד הכלי לאחוז הכלי, ומיקרי יד דאמר מצקת הלשון אבל לא סיים בלשון איסור

הקשה הגמ', מאי שנא גבי נזיר דלא קתני להו לכולהו, ומאי שנא גבי נדרים דקתני לכולהו

משום דנדר ושבועה כתיבי גבי הדדי תני תרתין, וכיון דתני תרתין תני לכולהו

וליתני כינוי שבועות בתר נדרים, איידי דתנא נדרים דמיתסר חפצא עליה תנא נמי חרמים דמיתסר חפצא עליה לאפוקי שבועה דקאסר נפשיה מן חפצא

הקשה הגמ', פתח בכינויין ומפרש ידות, ותו ידות אינשי, איירי בהון וחסורי מיחסרא והכי קתני כל כינויי נדרים כנדרים וידות נדרים כנדרים

וליפרוש כינויין ברישא ההוא דסליק מיניה ההוא מפרש ברישא, והגמ' הביא ג' ראיות דההוא דסליק מיניה מפרש ברישא, ושוב הביא ה' ראיות דההוא דהביא ברישא מפרש ברישא, ובדף הבאה ממשיך הגמ' לבאר סדר המשנה