Nazir Daf 12 נזיר דַף 12

Rav Yitzchak bar Yosef said in the name of Rebbe Yochanan: האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם – If one says to his agent, “Go and be mekadesh a woman for me,” without specifying anyone, אסור בכל הנשים שבעולם – he is forbidden in all women in the world as possible relatives of his unidentified wife, because we say: חזקה שליח עושה שליחותו – it is presumed that an agent performs his agency, and anyone may be his wife. [Tosafos explains that all women may marry other men, and are not forbidden as possibly married women, because Biblically, we rely on רוב - the majority, that any given woman is from the majority who is permitted to him. His being prohibited to all women is a Rabbinic penalty for his having acted irresponsibly.] Reish Lakish challenged him from a Mishnah about bird-korbanos which flew away, and do not invalidate all birds in the world. Rebbe Yochanan answered that he only forbade women, who do not move about (or, at least, return to their place) and are considered fixed (Rabbinically), and thus cannot rely on the rule of majority, because כל קבוע כמחצה על מחצה – anything fixed is treated as a fifty-fifty chance.

Rava teaches that Rebbe Yochanan agrees that a woman with no living relatives is permitted to the man in the above case, because she cannot have become forbidden to him through whichever woman he married. He adds that this is so even if she has a sister who was married when he appointed the shaliach and was subsequently divorced and eligible for marriage. The Gemara initially understands his reason to be that the man does not intend to commission his agent to be mekadesh someone ineligible at the time of the appointment. This assertion is disproven from our Mishnah, where one who declared to “shave” a nazir can discharge his obligation with someone who become a nazir after his declaration. Therefore, the Gemara explains Rava’s reasoning: לא משוי איניש שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא – A person can only appoint a shaliach for that which he himself can do presently, במילתא דלא מצי עביד ליה השתא לא משוי – but for that which he cannot himself do presently, he cannot appoint a shaliach, even if he becomes able after the appointment.

The next Mishnah states: הרי עלי לגלח חצי נזיר – If one said, “It is upon me to ‘shave’ half a nazir,” and his friend heard and said the same, Rebbe Meir says: זה מגלח נזיר שלם, וזה מגלח נזיר שלם – This one must “shave” a complete nazir, and this one must “shave” a complete nazir. The Chochomim say:זה מגלח חצי נזיר, וזה מגלח חצי נזיר – This one “shaves” half of a nazir, and this one “shaves” half of a nazir. Rava clarifies that if one said: חצי קרבנות נזיר עלי – “Half the korbanos of a nazir are upon me,” then all agree he is only obligated to provide a nazir with half of his korbanos. If he said: קרבנות חצי נזיר עלי – “The korbanos of half a nazir are upon me,” then all agree he would have to fully provide a nazir’s korbanos, because there is no such thing as half a nezirus. Their argument in the Mishnah’s case, where he first said, “It is upon me [to ‘shave’],” followed by “half a nazir,” is because Rebbe Meir holds the first segment obligates him in fully providing a nazir’s korbanos, and the second segment cannot undo that (based on his position elsewhere that תפוס לשון ראשון – give primacy to the first phrase). The Chochomim say the second phrase clarifies the meaning of the first.

אמר רבי יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם, חזקה שליח עושה שליחותו, וכיון דלא פריש ליה הא לא ידע הי ניהו קדיש ליה, ובתוס' פי' הטעם למה אין אוסרים כל נשים שבעולם משום חשש זו, דמדאורייתא אפילו הוא שרי לישא דאזלינן בתר רובא, מלומר מקרובות המקודשת היא, ואינו אלא קנסא בעלמא שעשה שליח סתם ולא פירש לו קדש לפלונית, ולדידיה קנסו ולאחריני לא קנסו

איתיביה ר"ל לרבי יוחנן קן סתומה שפרחה גוזל אחד מהן לאויר העולם יקח זוג לשני, ואילו קן מפורשת אין לו תקנה, ואילו שאר קינין בעלמא מיתקנן, ואמאי לימא כל חדא וחדא דלמא האי ניהו, אמר ליה קאמינא אנא אשה דלא ניידא ואמרת לי את איסורא דנייד, וכ"ת הכא נמי נייד אימור בשוקא אשכח וקדיש, התם הדרא לניחותא גבי קן מי הדרא, וממילא נחשב קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה ולא אזלינן בתר רוב (ומדרבנן, כמו שכתב תוס' הנ"ל)

אמר רבא ומודה רבי יוחנן באשה שאין לה, לא בת, ולא בת בת, ולא בת בן, ולא אם, ולא אם אם, ולא אחות

ואף על פי שהיתה לה אחות ונתגרשה לאחר מכאן דההיא שריא, מאי טעמא דבההיא שעתא דקא"ל הוה נסיבן לגברי כי משוי שליח במילתא דקיימא קמיה במילתא דלא קיימא קמיה לא משוי שליח, תנן הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחין מגלחין זה את זה ואם לאו מגלחין נזירים אחרים, בשלמא בתראה איכא קדמאה קמיה אלא קדמאה מי איכא בתראה קמיה, אלא הכי קאמר אי משכחנא דהוי נזיר אגלחיה, הכא נמי הכי קאמר ליה אי משכחת דמיגרשה קדיש לי, אמרי לא משוי איניש שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא, במילתא דלא מצי עביד ליה השתא לא משוי

במתני', הרי עלי לגלח חצי נזיר, ושמע חבירו ואמר ואני עלי לגלח חצי נזיר, זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר

ובגמ', אמר רבא הכל מודים כל היכא דאמר חצי קרבנות נזיר עלי חצי קרבן מייתי, קרבנות חצי נזיר עלי כוליה קרבן בעי איתויי, מאי טעמא דהא לא אשכחן נזירות לפלגא, וכי פליגי בלישנא דמתני' פליגי, ר"מ סבר כיון דאמר הרי עלי איחייב אכוליה קרבן נזירות וכי קאמר חצי נזירות לאו כל כמיניה, משום תפוס לשון ראשון, ורבנן סברי נדר ופתח עמו