Kiddushin Daf 74 קִידּוּשִׁין דַף 74

It was taught in a Baraisa that where two people are arguing over who bought an item, the seller is believed to identify the true buyer. This is only where the merchandise is still in the seller’s possession, because it is his responsibility to complete the transaction and give it to the buyer, and so is careful to remember him. Once it left his possession, he is no longer granted special believability, because he is less careful to remember the buyer once he fulfilled his responsibility. Although he would remember who paid him, the case is where he received money from both, but says: חד מדעתאי וחד בעל כורחי – “I received money from one willingly, and from one against my will.” Similarly, a judge is believed to say: לזה זכיתי ולזה חייבתי – I ruled in favor of this one, and against that one, but only when the litigants are before him, and he is responsible to remember his decision. After they left, he is no longer believed, since he is not responsible to remember his verdict. He cannot simply rejudge the case, because the case was a ruling of שודא דדייני – a ruling based on the judge’s discretion, and he may rule differently the next time.

The Mishnah on Daf 69a taught that Abba Shaul called a shetuki a בדוקי – an examined one. The Gemara asks that if this means שבודקין את אמו – that we ask his mother, ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת – and if she says, “I had relations with a genealogically fit person, she is believed, this is merely a repetition of Rabban Gamliel’s position, who taught that an unmarried pregnant woman is believed to identify the father as being one of pure lineage (Rebbe Yehoshua disagreed)!? The Gemara suggests that Rabban Gamliel only ruled the mother fit (for a Kohen), but not her daughter, and Abba Shaul rules even the daughter fit. However, since there is an opinion that לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה – the opinion (i.e., Rabban Gamliel) that rules her fit also rules her daughter fit, the Gemara answers instead that Rabban Gamliel’s ruling was דרוב כשרין אצלה – where most of the men of the city are fit in relation to her (i.e., her child from them would be fit for Kehunah), but Abba Shaul says she is believed even where most people of the city would render her child unfit for Kehunah.

The next Mishnah teaches: כל האסורין לבא בקהל – All those forbidden to enter the congregation, מותרים לבא זה בזה – are permitted to marry one another. For example, a mamzer and shetuki (uncertain mamzer) may marry one another. Rebbe Yehudah forbids them. Rebbe Elazar says: ודאן בודאן מותר – those whose prohibition to the congregation is certain are permitted to those whose prohibition to the congregation is certain (such as mamzerim with nesinim), but safek mamzerim cannot marry a certain mamzer (for example), nor a safek one. Since the permit for a mamzer with a shetuki was already taught on Daf 69, and Rebbe Yehudah’s opinion would appear identical to Rebbe Elazar’s, the Gemara proceeds to suggest numerous interpretations of the Mishnah and disproves them, until Rava ultimately explains: גר עמוני ומואבי איכא בינייהו – An Ammonite or Moabite convert is the difference between them, and they are the ones “forbidden to enter the congregation” that the Mishnah permits to marry other such people, such as mamzerim. Even Rebbe Yehudah, who prohibits converts to marry mamzerim, would agree that these converts (who are prohibited to legitimate Jews) are permitted to mamzerim, and the Gemara concludes that first part of the Mishnah is all one opinion.

נאמן בעל מקח לומר לזה מכרתי ולזה אין מכרתי, במה דברים אמורים בזמן שמקחו בידו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן, וניחזי זוזי ממאן נקט, לא צריכא דנקט מתרוייהו ואמר חד מדעתאי וחד בעל כורחי ולא ידיע הי מדעתו והי לא מדעתו

נאמן דיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי, במה דברים אמורים שבעלי דינים עומדים לפניו אבל אין בעלי דינים עומדים לפניו אינו נאמן, וניחזי זכותא מאן נקיט, לא צריכא דקריע זכותייהו וניהדר ונידיינינהו בשודא דדייני

במתני' (לעיל דף סט, עמוד א) אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי, מאי בדוקי, אילימא שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת, כמאן כרבן גמליאל תנינא חדא זימנא, דתנן היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה אמרה להם מאיש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים נאמנת, ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין, ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל, חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה, הניחא למאן דאמר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אלא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה אבא שאול מאי אתא לאשמועינן, דאבא שאול עדיפא מדרבן גמליאל דאי מהתם ה"א התם דרוב כשרין אצלה אבל היכא דרוב פסולין אצלה אימא לא צריכא, אמר רבא הלכה כאבא שאול

1. כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה

כל האסורין לבא בקהל מותרים לבא זה בזה, רבי יהודה אוסר, רבי אליעזר אומר ודאן בודאן מותר ודאן בספיקן וספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור, ואלו הן הספיקות שתוקי אסופי וכותי, ובגמ', מאי כל האסורין לבא בקהל אילימא ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי הא תנא ליה רישא ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי מותרים לבא זה בזה, אלא אמר רבא גר עמוני ומואבי איכא בינייהו, והכי קאמר כל האסורים לבא בקהל ומאי ניהו גר עמוני ומואבי מותרין לבא זה בזה, אי הכי מאי ר' יהודה אוסר, ה"ק אע"פ שרבי יהודה אוסר גר בממזרת הני מילי גר דראוי לבא בקהל אבל גר עמוני ומואבי דאין ראויין לבא בקהל לא