Kiddushin Daf 71 קִידּוּשִׁין דַף 71

Rav Yehudah said in the name of Shmuel: כל ארצות עיסה לארץ ישראל – All lands are like dough (i.e., a mixture of genealogically pure and impure people) compared to Eretz Yisroel,  וארץ ישראל עיסה לבבל – and Eretz Yisroel is like dough compared to Bavel. The Gemara relates that in Rebbe’s days, they attempted to make Bavel like dough compared to Eretz Yisroel. Rashi explains that they wanted families in Eretz Yisroel to be assumed to have good yichus, and those in Bavel would need to be investigated before marrying someone from Eretz Yisroel. Rebbe, who descended from a Babylonian family, said: קוצים אתם משימים לי בין עיני – You are putting thorns between my eyes! He sent them to Rebbe Chanina bar Chama, who related a tradition he had from Rebbe Yose identical to Shmuel’s statement. A similar attempt was made in Rebbe Pinchas’s days, and he instructed his servants to run carrying him out of the Beis Medrash after he announces two things. He first said that birds do not Biblically require shechitah, and while they were preoccupied with this novelty, he declared Bavel’s genealogical superiority. His servants fled with him before his students could catch him and ask him to disclose the identity of families with tainted yichus.

Rebbe Yochanan said that Hashem’s four-letter Name is transmitted by the Sages to their students once every seven years. Another version says twice every seven years, but Rav Nachman bar Yitzchak said the first version is reasonable, since the Torah says: "זה שמי לעולם" – This is My Name forever,” לעלם כתיב – it is spelled (without a vav) to be read l’aleim, to hide. Rava once sought to speak publicly about this Name, until an elder told him that it must remain hidden. Rebbe Avina explained that the Torah says "זה שמי" – this is My Name, and then "זה זכרי" – this is My mention, implying two different Names, because Hashem says: לא כשאני נכתב אני נקרא – I am not pronounced in the way I am written. נכתב אני ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת – I am written with yud, hei, etc., and am pronounced with alef, dalet, etc. A Baraisa teaches that the twelve-letter Name was originally transmitted to everyone, but when people who used the Name carelessly increased, it was transmitted only to לצנועים שבכהונה – discreet Kohanim, והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים – and the discreet Kohanim would murmur it during the melody of their fellow Kohanim. Rav says that the forty-two-letter Name is only transmitted to one who is discreet, humble, reached middle age, does not get angry, nor drunk, and does not harbor resentment when wronged. He concludes by describing the reward of one who is careful with this Name.

Ulla once went to Rav Yehuda’s house in Pumbedisa and saw that his son Rav Yitzchak had not yet married. When he questioned Rav Yehudah, he responded that he did not know where he could find a wife of reliable genealogy. Ulla said: אטו אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן – Do we know where we come from? Perhaps we are descendants of those who the Torah condemns for adulterous behavior and are also genealogically unfit! Rav Yehudah then asked Ulla what he should do, and he told him: זיל בתר שתיקותא – Go after silence, i.e., a family whose members are silent in arguments, כי האי דבדקי בני מערבא – as the people of the West [Eretz Yisroel] examine people’s lineage, כי מינצו בי תרי בהדי הדדי – when two people would quarrel with each other, חזו הי מנייהו דקדים ושתיק – they would see which of them would be silent first, אמרי האי מיוחס טפי – and they would say, “This one is of better lineage,” because those with tainted lineage are generally resentful at being rejected by others, and are therefore quarrelsome. Similarly, Rav said: שתיקותיה דבבל היינו יחוסא – the “silence” of people of Bavel is the proof of their pure lineage.

אמר רב יהודה אמר שמואל כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל, בימי רבי בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל, אמר להן קוצים אתם משימים לי בין עיני רצונכם יטפל עמכם ר' חנינא בר חמא, נטפל עמהם ר' חנינא בר חמא אמר להם כך מקובלני מר' ישמעאל בר' יוסי שאמר משום אביו כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל

בימי רבי פנחס בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל, אמר להם לעבדיו כשאני אומר שני דברים בבית המדרש טלוני בעריסה ורוצו, כי עייל אמר להם אין שחיטה לעוף מן התורה, אדיתבי וקמעייני בה אמר להו כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל, נטלוהו בעריסה ורצו רצו אחריו ולא הגיעוהו ישבו ובדקו עד שהגיעו לסכנה ופירשו

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לתלמידיהן פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעמים בשבוע, אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא כמאן דאמר פעם אחת בשבוע, דכתיב זה שמי לעולם לעלם כתיב, רבא סבר למידרשיה בפירקא א"ל ההוא סבא לעלם כתיב, רבי אבינא רמי כתיב זה שמי וכתיב זה זכרי, אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת

ת"ר בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם, משרבו הפריצים היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה, והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים, אמר רב יהודה אמר רב שם בן ארבעים ושתים אותיות אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע, ועניו, ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס, ואינו משתכר, ואינו מעמיד על מדותיו, וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות ונוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא

עולא איקלע לפומבדיתא לבי רב יהודה חזייה לרב יצחק בריה דרב יהודה דגדל ולא נסיב, א"ל מאי טעמא לא קא מנסיב ליה מר איתתא לבריה, א"ל מי ידענא מהיכא אנסיב, אמר ליה אטו אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן דילמא מהנך דכתיב נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה, אמר ליה היכי נעביד, אמר ליה זיל בתר שתיקותא, כי האי דבדקי בני מערבא כי מינצו בי תרי בהדי הדדי חזו הי מנייהו דקדים ושתיק אמרי האי מיוחס טפי, אמר רב שתיקותיה דבבל היינו יחוסא