Kiddushin Daf 63 קִידּוּשִׁין דַף 63

The next Mishnah states that if one says to a woman, “Become married to me על מנת שאדבר עליך לשלטון – on condition that I will speak on your behalf to the ruler,” or ואעשה עמך כפועל – “on condition that I work for you like a laborer for a day,” the kiddushin is effective if he performs these services. Reish Lakish says: והוא שנתן לה שוה פרוטה – It is only true where he also gave her something worth a perutah, but the service itself does not generate kiddushin. This is challenged from two Baraisos: Although kiddushin made as payment for having driven her on a donkey is invalid (because it was already owed as a debt), if he said: בשכר שארכיבך על החמור – “as payment that I will drive you on a donkey,” the kiddushin is valid. Another Baraisa teaches that if she agrees to kiddushin for a service, such as: שחוק לפני – “jest before me,” or רקוד לפני – “dance before me,” kiddushin is valid if it is worth a perutah!?

The Gemara answers that they reflect a machlokes Tannaim if אינה לשכירות אלא לבסוף – wages only become owed at the end (and are not a loan), or they are incrementally owed as work is performed. Rava explains the source for Reish Lakish’s interpretation.

A Mishnah an Amud Beis states that if a man says: קדשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה – “I married off my daughter, but I do not know to whom I married her,” and someone claims he is the husband, נאמן – he is believed. If two people make this claim, one divorces her and the other may marry her. Rav says: נאמן ליתן גט ואין נאמן לכנוס – The one claiming to be the husband is believed to give her a get but is not believed to marry her. He is believed to divorce her, because אין אדם חוטא ולא לו – a person does not sin without benefit for himself, but he is not believed to marry her, because perhaps יצרו תוקפו – his Yetzer Hora is taking hold of him to make this claim. Rav Assi says he is even believed to marry her (but agrees that where a woman says she became married and does not know to whom, a claimant is not believed to marry her, because he may be relying on her going along with his claim). Although our Mishnah teaches that a second claimant can marry her, Rav would explain that with two claimants, an imposter is afraid that the father will recognize the true husband, so he gives a get, and the other is presumed to be the true husband.

The Gemara asks: If a father testifies that he accepted kiddushin for his daughter, מהו לסקול על ידו – would we stone to death based on his testimony if she commits adultery as a naarah? Rav says we would not, because the Torah only granted the father credibility regarding prohibition, but not for capital punishment. Rav Assi says we would stone based on his testimony, and the father is fully believed. Rav Assi agrees that a woman who admits to being married would not receive the death penalty for adultery. He commented: הני שמעתתא דידי מרפסן איגרי – These teachings of mine appear to “shatter roofs,” meaning completely unlikely to those who do not understand them: if the father’s testimony, which allows for someone to claim he is the husband (indicating a “weaker” reliability that she is married altogether), yet is sufficient for capital punishment, then a woman’s testimony, which does not allow someone to claim to be the husband (indicating a “stronger” reliability of her marriage), it certainly should be sufficient for capital punishment!? But in truth, it is not difficult: לאב הימניה רחמנא – Hashem gave credibility to the father, לדידה לא הימנה – but did not grant her credibility. The distinction regarding someone claiming to be the husband was explained above.

במתני', האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל, דבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת, ובגמ' אמר ריש לקיש והוא שנתן לה שוה פרוטה, ובשכר לא, והתניא בשכר שהרכבתיך על החמור שהושבתיך בקרון או בספינה אינה מקודשת, בשכר שארכיבך על החמור שאושיבך בקרון או בספינה מקודשת, וכי תימא ה"נ בדיהב לה שוה פרוטה והא בשכר קאמר, ועוד תניא שב עמי בצוותא ואקדש לך שחוק לפני רקוד לפני עשה כדימוס הזה שמין אם יש בו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת, וכי תימא ה"נ בדיהב לה שוה פרוטה והא שמין אותו קאמר, תיובתא דריש לקיש, אמר לך ריש לקיש האי תנא ברא סבר אינה לשכירות אלא לבסוף, ותנא דידן סבר ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, ורבא פיר מאי דוחקיה דריש לקיש לאוקמיה למתניתין בישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ודוקא כשיהב לה

במתני', קדשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה ובא אחד ואמר אני קידשתיה נאמן, זה אמר אני קידשתיה וזה אמר אני קידשתיה שניהם נותנים גט, ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס, ובגמ' אמר רב נאמן ליתן גט ואין נאמן לכנוס, נאמן ליתן גט אין אדם חוטא ולא לו ואין נאמן לכנוס אימא יצרו תוקפו, רב אסי אמר אף נאמן לכנוס, ומודה רב אסי באומרת נתקדשתי ואיני יודעת למי נתקדשתי ובא אחד ואמר קידשתיה שאין נאמן לכנוס, תנן רצו אחד נותן גט ואחד כונס תיובתא דרב, אמר לך רב שאני התם דכיון דאיכא אחר בהדיה אירתותי מירתת

איבעיא להו מהו לסקול על ידו, רב אמר אין סוקלין ורב אסי אמר סוקלין, רב אמר אין סוקלין כי הימניה רחמנא לאב לאיסורא לקטלא לא הימניה, רב אסי אמר סוקלין לכולה מילתיה הימניה רחמנא לאב, אמר רב אסי ומודינא באומרת נתקדשתי שאין סוקלים, ואמר רב אסי הני שמעתתא דידי מרפסן איגרי, השתא ומה במקום שאם בא לכנוס כונס אמרת סוקלים, מקום שאם בא לכנוס אין כונס אינו דין שסוקלין, ולא היא לאב הימניה רחמנא לדידה לא הימנה