Kiddushin Daf 37 קִידּוּשִׁין דַף 37

The next Mishnah states: כל מצוה שהיא תלויה בארץ – Any mitzvah which is dependent on land, אינה נוהגת אלא בארץ – only applies in the Land (Eretz Yisroel). ושאינה תלויה בארץ – And any mitzvah which is not dependent on land, נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ – applies both in the Land and outside the Land, with some exceptions. The Gemara explains that “not dependent on land” refers to חובת הגוף – a personal obligation (unrelated to land, such as Shabbos), which applies everywhere, and “dependent on land” refers to חובת קרקע – a land obligation, meaning, a mitzvah pertaining to land (e.g., shemittah) or its produce (e.g., taking terumah and maaser), which applies only in Eretz Yisroel. A Baraisa explains that once the Torah indicated that some mitzvos apply only in Eretz Yisroel and some apply everywhere, we use the prohibition of idol worship, written nearby, as the model. Just as idol worship is a personal obligation and universally applicable, so too all personal obligations apply everywhere.

The Mishnah taught that every mitzvah which is a “land obligation” applies only in Eretz Yisroel, except for ערלה (the prohibition of a tree’s first three years of fruit) and כלאים (planting different species together), which apply everywhere despite being land mitzvos. This was taught as a halachah leMoshe miSinai. Rebbe Eliezer concludes: אף החדש – Even chadash (the prohibition to eat new grain before the עומר was brought). The Gemara asks: ר"א לקולא פליג או לחומרא פליג – Is Rebbe Eliezer arguing to be more lenient than the Tanna Kamma, or to be stricter? Meaning, did the Tanna Kamma mean to exclude only ערלה and כלאים from the “land obligation” leniency, but חדש does apply only in Eretz Yisroel? If so, Rebbe Eliezer would be excluding “also חדש,” and saying it applies everywhere. Or, did the Tanna Kamma mean that ערלה and כלאים are excluded (without a passuk), and certainly חדש is excluded (based on the words בכל מושבותיכם meaning it applies “in all places that you dwell”)? If so, Rebbe Eliezer is arguing that חדש only applies in Eretz Yisroel, and he means to say that “also חדש” is part of the Mishnah’s leniency for land obligations. The Gemara proves the first explanation is correct, and Rebbe Eliezer is being stricter.

In a Baraisa, Tannaim discuss the implication of the word "מושבותיכם" – your dwellings with respect to נסכים – wine libations of korbanos. Rebbe Yishmael, because he holds that נסכים are only brought with a korban on a במת צבור – communal bamah, cannot interpret “your dwellings” to mean “in all places that you dwell.” Rather, it must mean that it only applied after the fourteen years of conquering and settling Eretz Yisroel. This teaches: שכל מקום שנאמר בו מושב – that anywhere it says "מושב", אינו אלא לאחר ירושה וישיבה – it only applies after possession and settlement (and only in Eretz Yisroel). Rebbe Akiva protests that the word מושב is written regarding the mitzvah of Shabbos, which certainly applies everywhere!? Rebbe Yishmael responds that Shabbos applies everywhere based on a kal vachomer, because it is more stringent than other mitzvos which apply everywhere. The Gemara clarifies that Rebbe Yishmael’s rule is that wherever the words "ביאה" – coming and "מושב" – dwelling are written, it means to apply after possession and settlement. The Gemara explains that Rebbe Akiva disagrees with Rebbe Yishmael’s interpretation because he holds קירבו נסכים במדבר – [individuals] brought נסכים in the Midbar. Therefore, when the Torah instructed them to bring נסכים upon arriving in Eretz Yisroel, it must mean to bring נסכים on private bamos. Thus, "מושב" here means “everywhere that you dwell.”

כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ, ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ

ובגמ', מאי תלויה ומאי שאינה תלויה, אמר רב יהודה ה"ק כל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בח"ל, חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ, מנה"מ דת"ר אלה החוקים כו' בארץ, יכול כל המצות כולן לא יהו נוהגים אלא בארץ, ת"ל כל הימים אשר אתם חיים על האדמה, אי כל הימים יכול יהו נוהגים בין בארץ בין בח"ל, ת"ל בארץ, אחר שריבה הכתוב ומיעט צא ולמד ממה שאמור בענין, אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם וגו', מה עבודת כוכבים מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ, אף כל שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בח"ל

במתני' ממשיך, חוץ מן הערלה וכלאים ר"א אומר אף החדש

איבעיא להו ר"א לקולא פליג או לחומרא פליג, לחומרא פליג וה"ק ת"ק חוץ מן הערלה ומן הכלאים דהלכתא גמירי לה אע"ג דאיכא למימר חובת קרקע היא, אבל חדש בארץ אין בח"ל לא, מ"ט מושב לאחר ירושה וישיבה משמע, ואתא ר"א למימר אף חדש נוהג בין בארץ בין בח"ל, מ"ט מושב בכל מקום שאתם יושבים, או דלמא לקולא פליג, וה"ק ת"ק חוץ מן הערלה והכלאים דהלכתא גמירי לה וכ"ש חדש דמושב כ"מ שאתם יושבים משמע, ואתא ר"א למימר חדש אינו נוהג אלא בארץ דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע, ומאי אף אקמייתא

תניא ללמדך שכל מקום שנאמר בו מושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה דברי רבי ישמעאל, אמר לו ר"ע הרי שבת שנאמר בו מושבות ונוהגת בין בארץ בין בח"ל, א"ל שבת ק"ו אתיא, מה מצות קלות נוהגות בין בארץ בין בח"ל שבת חמירא לא כ"ש, במאי קמיפלגי בקירבו נסכים במדבר קא מיפלגי, ר' ישמעאל סבר לא קירבו נסכים במדבר, ור"ע סבר קירבו נסכים במדבר, והגמ' מסיק דר' ישמעאל סבר דכל מקום שנאמר ביאה ומושב אינו אלא אחר ירושה וישיבה