Kiddushin Daf 34 קִידּוּשִׁין דַף 34

The Mishnah on Daf 29 taught that women are exempt from מצות עשה שהזמן גרמא – positive mitzvos which time causes to go into effect. A Baraisa give examples of this principle: סוכה - dwelling in a succah during the seven days of Succos, ולולב – taking a lulav and the other three species on the first day of Succos, שופר – blowing a shofar on Rosh Hashanah, וציצית – attaching tzitzis to a four-cornered garment (which only applies to clothing worn by day), ותפילין – and tefillin (which does not apply by night, or on Shabbos and Yom Tov). Some examples of positive mitzvos which are not time-dependent (and in which women are obligated) are mezuzah, building a maakeh on the edge of a roof, returning lost objects, and sending away a mother bird when taking eggs or chicks from the nest. The Gemara protests that neither rule is absolute. Women are obligated in the time-bound mitzvos of eating matzah on the first night of Pesach, שמחה – rejoicing on the שלש רגלים, and הקהל – the national assembly at the Beis Hamikdash every seven years!? On the other hand, women are exempt from the non-time-bound mitzvos of learning Torah, bearing children, and redeeming a firstborn son!? Rebbe Yochanan said: אין למדין מן הכללות – we do not learn from general rules, ואפילו במקום שנאמר בו חוץ – even where it says “except,” because there may be additional exceptions which are not listed.

The Gemara says that this principle that women are exempt from timebound positive mitzvos is derived from tefillin: מה תפילין נשים פטורות – Just as wearing tefillin is a time-bound mitzvah, and women are exempt from it, אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות – so too, regarding all time-bound mitzvos, women are exempt. Women’s exemption from tefillin is derived from tefillin being written near the mitzvah of learning Torah, from which women are exempt. Although tefillin is also written near the mitzvah of mezuzah (in which women are obligated), that is only in the first פרשה of Shema, whereas the mitzvah to learn Torah is written near tefillin in both the first and second פרשיות of Shema.

We do not exempt women from mezuzah based on its being written near tefillin, because the Torah writes about mezuzah: למען ירבו ימיכם – in order to lengthen your days, and certainly women also need merits to prolong their lives!

The Gemara asks, instead of exempting women from מצות עשה שהזמן גרמא based on tefillin, let us derive from שמחה – the mitzvah to rejoice during the שלש רגלים, that women are obligated in מצת עשה שהזמן גרמא!? Abaye answers: אשה בעלה משמחה – Regarding a woman’s rejoicing, it is her husband who gladdens her (i.e., it is his obligation, not hers, to ensure that she rejoices). Even regarding a widow, about whom the Torah also wrote the mitzvah of שמחה, it is the mitzvah of the head of household by whom she stays to gladden her, and not her mitzvah.

The Gemara further asks, let us derive from הקהל – the national assembly every seven years, that women are obligated in מצות עשה שהזמן גרמא!? The Gemara answers: מצה והקהל שני כתובים הבאים כאחד – the mitzvos of matzah and הקהל are two pesukim that come as one, i.e., that teach the same principle, and we do not derive laws from such sources. The discussion continues onto the next Daf.

במתני' (לעיל דף כט, עמוד א) איתא, מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, ת"ר איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא סוכה, ולולב, שופר, וציצית, ותפילין, ואיזוהי מצות עשה שלא הזמן גרמא, מזוזה, מעקה, אבידה, ושילוח הקן

וכללא הוא, הרי מצה, שמחה, הקהל, דמצות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות, ותו והרי תלמוד תורה, פריה ורביה, ופדיון הבן, דלאו מצות עשה שהזמן גרמא הוא ונשים פטורות, אמר רבי יוחנן אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ

מנלן, גמר מתפילין, מה תפילין נשים פטורות אף כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, ותפילין גמר לה מתלמוד תורה, מה תלמוד תורה נשים פטורות אף תפילין נשים פטורות, ונקיש תפילין למזוזה, תפילין לתלמוד תורה איתקיש בין בפרשה ראשונה בין בפרשה שניה, תפילין למזוזה בפרשה שניה לא איתקיש, ונקיש מזוזה לתלמוד תורה, לא סלקא דעתך דכתיב למען ירבו ימיכם, גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי

אדילפינן מתפילין לפטורא נילף משמחה לחיובא, אמר אביי אשה בעלה משמחה, אלמנה מאי איכא למימר, בשרויה אצלו, ונילף מהקהל, משום דהוה מצה והקהל שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדים