Gittin Daf 61 גיטן דַף 61

The Mishnah on Daf 59b taught: אין ממחין ביד עניי נכרים בלקט בשכחה ובפאה – We do not prevent a gentile from taking leket, shich’chah, and pe’ah, מפני דרכי שלום – to promote harmony. A Baraisa on this Daf teaches similar laws: מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל – We financially support the gentile poor along with the Jewish poor, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל – and we visit the gentile sick along with the Jewish sick, וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל – and we bury the gentile dead along with the Jewish dead, מפני דרכי שלום – all to promote harmony.

The next Mishnah states: משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית – A woman may lend to her friend, who is suspected about shemittah observance, נפה וכברה וריחים ותנור – a sifter, a sieve, a handmill, and an oven. אבל לא תבור ולא תטחן עמה – But she cannot sort or grind with her, because that would be directly assisting her in the preparation of possibly forbidden foods (shemittah produce held after the biur deadline). The Mishnah continues that a woman who is careful with maaser can lend utensils to an am haaretz’s wife (who is unreliable regarding maaser) and may even grind or sort with her. These leniencies were instituted מפני דרכי שלום – to promote harmony. Abaye explains why we are more lenient regarding assisting an am haaretz than one suspected about shemittah: רוב עמי הארץ מעשרין הן – most amei Haaretz take maaser from their produce and are suspected only on a Rabbinical level. Therefore, they were lenient regarding the prohibition to help a suspected violator. Someone suspected of violating shemittah, however, is suspected Biblically, and cannot be assisted. Rava answers that the second case does not discuss a maaser concern, but a concern of tumah of chullin, which is only Rabbinical.

The Gemara poses a contradiction regarding the potential concern that one’s goods were exchanged for forbidden ones. One Mishnah states about one who brings wheat to a miller who is unreliable for maaser and taharos, הרי אלו בחזקתן למעשר ולשביעית – it is presumed to remain in its permitted state regarding maaser and shemittah (i.e., we do not suspect he exchanged the wheat with his own, which may be tevel or shemittah produce), אבל לא לטומאה – but it does not remain in its original state regarding tumah, because he may have been metamei it. Yet, another Mishnah states: הנותן לחמותו – One who gives dough to his mother-in-law (who is not trustworthy with maaser), מעשר את שהוא נותן לה – he must tithe what he gives her, ואת שהוא נוטל הימנה – and that which he receives from her, מפני שחשודה מחלפת המתקלקל – because she is suspected to exchange spoiled food for her own fresh food which was not tithed (he must tithe both, to ensure that what he eats is chullin, and that what she may have taken from him is chullin). Clearly, we are concerned with exchanging!? The Gemara answers that the Mishnah explains that this case is unique: רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה – because she desires her daughter’s wellbeing and is ashamed from her son-in-law to serve him spoiled food. Ordinarily, however, we are not concerned for exchanging.

במתני' (לעיל דף נט, עמוד ב) אין ממחין ביד עניי נכרים בלקט בשכחה ובפאה מפני דרכי שלום

ת"ר מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל, ופרש"י, לא בקברי ישראל אלא מתעסקין בהם אם מצאום הרוגים עם ישראל, מפני דרכי שלום

במתני', משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית נפה וכברה וריחים ותנור, אבל לא תבור ולא תטחן עמה, אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה, ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה, אבל משתטיל את המים לא תגע עמה לפי שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה, וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום

ובגמ', מאי שנא רישא ומ"ש סיפא, ופרש"י, רישא דקתני לא תבור שמסייעת ידי עוברי עבירה שביעית, ומאי שנא סיפא, דקתני ובוררת וטוחנת והלא מסייעת ידי עוברי עבירה טבל, אמר אביי רוב עמי הארץ מעשרין הן, רבא אמר הכא בעם הארץ דר"מ וטומאה וטהרה דרבנן, ופרש"י, לעולם כמחצה על מחצה מספקינן להו ואסור לסייען הואיל ועבירה דאורייתא היא, ומתני' במוחזק לעשר קאמר, ועם הארץ דר"מ הוא שחשוד לאכול פירות בטומאה, והך טומאה וטהרה דחולין דרבנן היא דתורה לא הזהירה לאכול בטהרה אלא תרומה וקדשים בלבד, הלכך לאו איסורא דאורייתא היא, ומפני דרכי שלום מותר לסייע

הגמ' הביא ברייתא, המוליך חטין לטוחן כותי או לטוחן ע"ה הרי אלו בחזקתן למעשר ולשביעית אבל לא לטומאה, ולחלופי לא חיישינן, ורמינהו הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה מפני שחשודה מחלפת המתקלקל, התם כדקתני טעמא אמר רבי יהודה רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה