Gittin Daf 57 גיטן דַף 57

Beginning on the bottom of Daf 56b, the Gemara relates that Onkelos, who was the nephew of Titus, raised Titus from the dead and asked him, “מאן חשיב בההיא עלמא” – Who is prominent in Olam Habah? He responded, “Yisroel.” He then asked them if he should convert, and Titus said, “מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו” – There laws are numerous, and you will not be able to fulfill them. Instead, Onklelos should go and attack them, for it is written, “והיו צריה לראש” – Israel’s enemies become leaders. כל המיצר לישראל נעשה ראש – Whoever persecutes Yisroel becomes a leader. On this Daf the Gemara relates that Onklelos then raised Bilaam and a sinner of Yisroel separately from the dead, and asked whether he should convert. Bilaam answered, “לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים” – Do not seek their peace or benefit all the days. The sinner of Yisroel answered, “Seek their benefit and do not harm them. כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו – Whoever touches them is like one who touches the pupil of his eye, meaning he hurts himself by trying to harm them. The Gemara relates how each of them was punished and concludes: תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם עובדי עבודת זרה – Look at the difference between the sinners of Yisrael and the prophets of the idol-worshiping nations of the world. The sinner of Yisrael advised Onkelos to seek the Jewish people’s benefit, whereas Bilaam advised him not to see to their benefit.

The Gemara relates that Nevuzaradan, Nebuchadnezer’s general, found the blood of Zechariah bubbling on the floor of the Beis Hamikdash. When he inquired about its source, he was told it was blood of korbanos. After comparing it with animal blood and seeing it did not match, he threatened to torture them if they did not tell the truth. They revealed that it was the blood of Zechariah the Navi who was murdered because he had rebuked them, and whose blood had not rested since the incident (over two hundred fifty years earlier). Nevuzaradan resolved to appease him, and began slaughtering the Sanhedrin, young men and women, and children, but the blood still did not rest. He exclaimed: זכריה זכריה טובים שבהן איבדתים – Zechariah! Zechariah! Their finest I have destroyed. ניחא לך דאבדינהו לכולהו – Do you want me to destroy them all?! At that moment, the blood finally rested. Thoughts of repentance entered Nevuzaradan‘s mind: ומה אם על נפש אחת כך – If the punishment for killing one soul is so severe, ההוא גברא דקטל כל הני נשמתא על אחת כמה וכמה – then this man (himself), who killed so many souls, how much more so! He fled and converted to Judaism.

The Gemara gives several examples illustrating the passuk: - "כי עליך הורגנו כל היום" Because for You we have been killed all the time, נחשבנו כצאן טבחה – we have been considered like sheep for slaughter. Rav Yehudah says: זו אשה ושבעה בניה – This is exemplified by the woman and her seven sons. Each son was brought before the Caesar, who demanded he worship an idol, and each refused by responding with a passuk, and was taken away and killed. The Caesar told the youngest that he would throw down his signet ring, and the son would bend down to pick it up, giving the appearance that he was bowing to the image on it. The son responded: חבל עלך קיסר חבל עלך קיסר – Woe to you, Caesar! Woe to you, Caesar! על כבוד עצמך כך – If for your own honor there is such concern, על כבוד הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה – then for Hashem’s honor, how much more so! When he was taken to be killed, his mother requested to kiss him. She told him: בניי לכו ואמרו לאברהם אביכם – My sons, go tell Avraham your forefather, אתה עקדת מזבח אחד – you bound [a korban] on one mizbeiach, ואני עקדתי שבעה מזבחות – but I bound [korbanos] on seven mizbeichos! She went up to a roof, fell off, and died. A bas kol issued forth: "אם הבנים שמחה" – The mother of the children rejoices.

אתא עלייהו הוה בהו ההוא בר דרומא דהוה קפיץ מילא וקטיל בהו, שקליה קיסר לתאגיה ואותביה אארעא, אמר ריבוניה דעלמא כוליה אי ניחא לך לא תמסריה לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד גברא, אכשליה פומיה לבר דרומא ואמר הלא אתה אלקים זנחתנו ולא תצא אלקים בצבאותינו, על לבית הכסא אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה ונח נפשיה, אמר הואיל ואיתרחיש לי ניסא הא זימנא אישבקינהו, שבקינהו ואזל, איזדקור ואכלו ושתו ואדליקו שרגי עד דאיתחזי בליונא דגושפנקא ברחוק מילא, אמר מיחדא קא חדו בי יהודאי, הדר אתא עלייהו, א"ר אסי תלת מאה אלפי שליפי סייפא עיילו לטור מלכא וקטלו בה תלתא יומי ותלתא לילוותא, ובהך גיסא הלולי וחנגי ולא הוו ידעי הני בהני

אשכחיה (נבוזראדן) לדמיה דזכריה דהוה קא מרתח וסליק, אמר מאי האי, אמרו ליה דם זבחים דאשתפוך, אייתי דמי ולא אידמו, אמר להו אי אמריתו לי מוטב ואי לאו מסריקנא לבשרייכו במסרקי דפרזלי, אמרי ליה מאי נימא לך נבייא הוה בן דהוה קא מוכח לן במילי דשמיא, קמינן עילויה וקטלינן ליה, והא כמה שנין דלא קא נייח דמיה, אמר להו אנא מפייסנא ליה, אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה קטל עילויה ולא נח, בחורים ובתולות קטל עילויה ולא נח, אייתי תינוקות של בית רבן קטל עילויה ולא נח, א"ל זכריה זכריה טובים שבהן איבדתים ניחא לך דאבדינהו לכולהו, כדאמר ליה הכי נח, בההיא שעתא הרהר תשובה בדעתיה אמר ומה אם על נפש אחת כך ההוא גברא דקטל כל הני נשמתא על אחת כמה וכמה ערק אזל שדר שטר פרטתא בביתיה ואגייר

כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, ורב יהודה אמר זו אשה ושבעה בניה, אתיוהו קמא לקמיה דקיסר אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים, אמר להו כתוב בתורה אנכי ה' אלקיך, אפקוהו וקטלוהו, וכן אידך וכולם השיב לו בפסוקים והוא קטל אותם

וכשבא להקטן אתיוהו אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים, אמר להו כתוב בתורה את ה' האמרת וגו' וה' האמירך היום, כבר נשבענו להקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירין אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת, א"ל קיסר אישדי לך גושפנקא וגחין ושקליה כי היכי דלימרו קביל עליה הרמנא דמלכא, א"ל חבל עלך קיסר חבל עלך קיסר על כבוד עצמך כך על כבוד הקב"ה על אחת כמה וכמה, אפקוהו למיקטליה, אמרה להו אימיה יהבוהו ניהלי ואינשקיה פורתא, אמרה לו בניי לכו ואמרו לאברהם אביכם אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות, אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה, יצתה בת קול ואמרה אם הבנים שמחה