Gittin Daf 50 גיטן דַף 50

The Mishnah on Daf 48b taught that one may only collect from orphans’ זיבורית, regardless of the type of obligation. Rav Achadvoi bar Ami asked: יתומים שאמרו קטנים או אפילו גדולים – The “orphans” about whom they spoke, did they mean only minors, or even adults? He explains: תקנתא היא דעבוד רבנן גבי יתמי – Is this an enactment of the Rabbis for orphans to allow them to pay with זיבורית so the creditors, and not they, will bear the difficulty of selling the less desirable field? If so, the leniency only applies to minors, who are incapable of selling land themselves, but not to adults. Or perhaps the reason for collecting from orphans’ זיבורית is, that although a lender was generally enabled to collect from בינונית so he should not refrain from lending, this is unnecessary in the case of orphans, משום דלא מסיק אדעתא דמלוה – because it does not occur to the potential lender דמית לוה ונפלי נכסי קמי יתמי – that the borrower may die, and the property will fall to the orphans. Because he does not consider this possibility, he will lend money even if he would only collect from זיבורית. הלכך אפילו גדולים נמי – Therefore, even from adult orphans, one could only collect זיבורית. The Gemara concludes that the ruling applies equally to adult orphans.

The Mishnah on Daf 48b taught: אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין – One cannot collect from properties which were sold to someone else where there are unsold properties available to collect, even where this forces him to receive lower-grade property than his entitlement. Rav Achadvoi bar Ami asked: במתנה היאך – What is the law regarding property that the debtor gave as a gift? Can a creditor collect from this (average) gifted property even where the debtor has unsold property (of a lower grade)? He explains: Was the enactment which required collecting from unsold properties made משום פסידא דלקוחות – because of the loss to purchasers, אבל מתנה דליכא פסידא דלקוחות לא – but in the case of a gift, where there is no “purchasers’ loss” because the gift recipient paid nothing, there is no enactment protecting his land from collection? Or perhaps we say, אי לאו דאית ליה הנאה מיניה – if [the debtor] had not received some benefit from [the gift recipient], לא יהיב ליה מתנה – he would not have given him a gift. והלכך כי פסידא דלקוחות דמי – Therefore, a gift is comparable to purchasers’ loss. The Gemara attempts to resolve the question from a Baraisa.

The Mishnah on Daf 48b taught that although a buyer, whose purchased land was later discovered to have been stolen by the seller, may collect the purchase price from properties which the seller had subsequently sold, produce which grew in the field after the purchase can only be collected from the seller’s own property. Two explanations are given here. (1) Ulla said in the name of Reish Lakish: לפי שאין כתובין – because they are not written in the original purchase contract. Purchasers can normally protect themselves from collection by leaving the seller with enough property for potential debts they are aware of, such as the purchase price publicized by a contract. Produce which grew subsequently, which was not recorded in the contract, is not known to buyers, and they cannot protect themselves. (2) Rebbe Chanina gave another reason: לפי שאין קצובין – because the amount of potential produce is not fixed. Purchasers cannot protect themselves from later collections if they have no way of knowing how much property to leave with the seller. Therefore, produce can only be collected from the seller himself. The Gemara discusses if Rebbe Chanina means to add to Reish Lakish’s requirement (of being written) or replace it.

בעי רב אחדבוי בר אמי יתומים שאמרו קטנים או אפילו גדולים, תקנתא היא דעבוד רבנן גבי יתמי לקטנים עבוד רבנן לגדולים לא עבוד רבנן, או דלמא משום דלא מסיק אדעתא דמלוה דמית לוה ונפלי נכסי קמי יתמי דהוה ליה נועל דלת ופרש"י, או דילמא. לאו תקנתא הוא אלא דינא הואי לאוקמינהו אדאורייתא שדינו בזיבורית דטעמא מאי אמרי דיניה בבינונית משום נעילת דלת הלכך אי נמי לא מיתקני רבנן למיגבי מיתמי בינונית אין כאן נעילת דלת, הלכך אפילו גדולים נמי

והלכתא יתומין שאמרו גדולים וא"צ לומר קטנים בין לשבועה בין לזיבורית

למדנו במתני', (לעיל דף מח, עמוד ב) אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין

בעי רב אחדבוי בר אמי במתנה היאך, תקנתא הוא דעבוד רבנן משום פסידא דלקוחות אבל מתנה דליכא פסידא דלקוחות לא, או דלמא מתנה נמי אי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא יהיב ליה מתנה והלכך כי פסידא דלקוחות דמי

למדנו במתני' (שם) אין מוציאין לאכילת פירות, ולשבח קרקעות, ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדין מפני תיקון העולם

מאי טעמא אמר עולא אמר ריש לקיש לפי שאין כתובין, ופרש"י, הפירות הללו כשנכתב שטר מכירת הקרקע הגזולה עדיין לא היו ולא כתב בשטר אלא פלוני מכר קרקע פלוני לפלוני באחריות, הלכך דמי הקרקע הוו כמלוה בשטר להחזיר אחריותו עליו, אבל דמי הפירות הוי כמלוה על פה ולא טרפי ממשעבדי, ואף על גב דכתב ליה אנא איקום ואשפי זבינא אלין אינון ועמליהון ושבחיהון ופירי דידהון, אהני לאחייביה באחריותא וליגבי מבני חרי, אבל ממשעבדי לא, דטעמא דמלוה בשטר טרפא ממשעבדי משום דאית ליה קלא ולהך כתיבה לית לה קלא

ר' חנינא אמר לפי שאין קצובין, איבעיא להו לרבי חנינא קצובין וכתובין בעי או דלמא קצובין ואע"פ שאינן כתובים, ובדף הבאה מוקי הגמ' הך פלוגתא בפלוגתא דתנאי