Bava Metzia Daf 47 בבא מציעא דַף 47

The Gemara asks whose utensil is used to perform a קנין חליפין. Rav says: בכליו של קונה – it is performed with the utensil of the one acquiring the item, by giving his kerchief (for example) to the item’s current owner, because the one acquiring wants the מקנה to acquire his kerchief so he should transfer the item to him. Levi says: בכליו של מקנה – it is performed with the utensil of the one transferring the item, by giving his kerchief to the one acquiring the item. Rava clarifies that it is not the transfer of the kerchief itself that transfers land together with it (as a reverse form of kinyan agav); rather, בההיא הנאה דקא מקבל מיניה – in exchange for the benefit the giver receives that [the recipient] accepts the kerchief from him as a gift, גמר ואקני ליה – [the giver] decides to transfer the land to him. This depends on a machlokes Tannaim about the passuk: שלף איש נעלו ונתן לרעהו – a man would remove his shoe and give it to his fellow to effect חליפין. The Tanna Kamma explains that Boaz, who was acquiring the right to redeem the land of Naami and Rus, gave his shoe to the “redeemer” (their closest relative), and Rebbe Yehudah says the redeemer gave his shoe to Boaz.

A Baraisa states: קונין בכלי – one may acquire with a utensil for חליפין, אף על פי שאין בו שוה פרוטה – even though it is not worth a perutah. Rav Nachman says a utensil is required for חליפין, but produce (or any other non-utensil) cannot effect חליפין, because the passuk says "נעלו" – his shoe, teaching: נעל אין – with a shoe (or something similar), yes, חליפין would take effect, מידי אחרינא לא – but with something else, it would not. Rav Sheishess says even produce may be used for חליפין, and darshens the phrase "לקיים כל דבר" – to confirm anything, to allow a kinyan with anything. Rav Nachman explains this phrase to teach that one can acquire anything via a shoe (i.e., חליפין). Rav Sheishess explains that the word "נעל" teaches that it must be similar to a shoe in being דבר המסויים – a whole thing, excluding partial items, such as half a pomegranate or half a walnut. Rav Shisha the son of Rav Idi notes that the current text for a contract for a קנין סודר, which includes the word "במנא" – with a utensil, follows Rav Nachman’s opinion.

The Mishnah on Daf 44a taught that the acquiring of the merchandise, and not the money, finalizes a sale. Rebbe Yochanan says: דבר תורה מעות קונות – According to Torah law, money acquires מטלטלין. The reason the Rabbis said that משיכה, and not money, acquires מטלטלין, is: גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה - a Rabbinic decree, because [the seller] might tell him, “Your wheat was burned in the attic!” Since the wheat, which is still in the seller’s possession, now belongs to the buyer, the seller has no incentive to protect it from accidental damage. They decreed that the buyer could retract from the sale until he acquires it, so the seller would labor to save it from harm. Reish Lakish says: משיכה מפורשת מן התורה – the kinyan of משיכה is taught explicitly by the Torah, because the phrase "או קנה מיד עמיתך" – or buy from your fellow’s hand, refers to: דבר הנקנה מיד ליד – something bought by passing it from hand to hand. The Gemara proves that Rebbe Shimon holds like Rebbe Yochanan.

במה קונין, רב אמר בכליו של קונה דניחא ליה לקונה דלהוי מקנה קונה כי היכי דלגמר ולקני ליה, ולוי אמר בכליו של מקנה כדבעינן למימר לקמן, אמר ליה רב הונא מדסקרתא לרבא וללוי דאמר בכליו של מקנה הא קא קני ארעא אגב גלימא, אם כן הוו ליה נכסים שיש להן אחריות ונקנין עם נכסים שאין להן אחריות, ואנן איפכא תנן נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות, אמר ליה אי הוה לוי הכא הוה מפיק לאפך פולסי דנורא, מי סברת גלימא מקנה ליה, בההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ואקני ליה

כתנאי, וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו, גאולה זו מכירה, וכן הוא אומר לא יגאל, תמורה זו חליפין וכן הוא אומר לא יחליפנו ולא ימיר אותו, לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו מי נתן למי, בועז נתן לגואל, רבי יהודה אומר גואל נתן לבועז

תנא קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה, אמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי אבל בפירי לא, רב ששת אמר אפילו בפירות, מאי טעמא דרב נחמן, אמר קרא נעלו נעל אין מידי אחרינא לא, מאי טעמיה דרב ששת, אמר קרא לקיים כל דבר, לרב נחמן נמי הכתיב לקיים כל דבר, ההוא לקיים כל דבר דנקנין במנעל, ורב ששת נמי הכתיב נעלו, אמר לך רב ששת מה נעלו דבר המסויים אף כל דבר המסויים, לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא, אמר רב ששת בריה דרב אידי כמאן כתבינן האידנא במנא דכשר למקניא ביה, במנא לאפוקי מדרב ששת דאמר קונין בפירות

אמר ר' יוחנן דבר תורה מעות קונות, ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה, סוף סוף מאן דשדא דליקה בעי שלומי, אלא גזירה שמא תפול דליקה באונס, אי מוקמת להו ברשותיה מסר נפשיה טרח ומציל, ואי לא לא מסר נפשיה טרח ומציל, ריש לקיש אמר משיכה מפורשת מן התורה, מאי טעמא דריש לקיש, אמר קרא וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד, ורבי יוחנן אמר מיד למעוטי קרקע דלית ביה אונאה, וריש לקיש א"כ לכתוב קרא וכי תמכרו ממכר מיד עמיתך אל תונו או קנה למה לי שמע מינה למשיכה, והגמ' מוכיח דרבי שמעון סבר כר' יוחנן