Bava Metzia Daf 43 בבא מציעא דַף 43

The next Mishnah states that if one leaves money as a פקדון with a moneychanger, if it is bundled, he may not use it, as the Gemara explains, and is therefore not responsible for their loss. If it is loose, he may use it, and is therefore liable for its loss (even if he never uses it). A private homeowner may not use a פקדון of money regardless of its packaging and is therefore not responsible for it. Tannaim argue if a storekeeper is like a moneychanger or homeowner. Rav Huna says: ואפילו נאנסו – he is liable even if they were lost through an unavoidable mishap, because he is like a שואל – borrower, who has full benefit of the פקדון. Rav Nachman says he is not liable for אונסין. Rava asked him, if he is not a שואל (because his ability to use the money is only potential), he should not be a שומר שכר either (since he is not paid to guard the money) and should be exempt from any normal loss!? Rav Nachman responded that he is partially liable, דהואיל ונהנה מהנה – since he receives some benefit, he provides some benefit to the owner. The potential right to use the money for an opportunity is like payment for his watching.

The next Mishnah states: השולח יד בפקדון – Regarding one who misappropriates a deposit, Beis Shammai says: ילקה בחסר וביתר – he is stricken both with its decrease and increase in value. Beis Hillel says: כשעת הוצאה – he pays like its value at the time of its removal. Rabbah explains that they argue about a פקדון which decreased in value after שליחות יד of the שומר and argue if שליחות יד requires a חסרון. Beis Shammai holds it does not, and so it enters the שומר’s possession immediately, and he must pay for its initial (higher) value. Beis Hillel says שליחות יד requires a חסרון, and it did not enter the שומר’s possession until its decrease, so he pays its lower value. Rava holds שליחוד יד does not require a חסרון, so he ultimately explains the machlokes differently: בשבח של גזילה קמיפלגי – they argue about improvements in stolen goods. Beis Shammai holds they belong to the owner (“decrease” referring to a sheep with wool which was shorn, and “increase” referring to an animal conceiving), and Beis Hillel holds they belong to the thief (who acquires them with שינוי – physical change). This reading is supported by the Mishnah’s language.

In the Mishnah, Rebbe Akiva gave a third opinion regarding the liability of a שולח יד: כשעת התביעה – he pays according to the פקדון’s value at the time of the claim in Beis Din. Rav Yehudah quoted Shmuel saying the halachah follows Rebbe Akiva, and that Rebbe Akiva agrees במקום שיש עדים – in a case where there are witnesses who saw the שליחות יד, and know the item’s value at that time, that he pays according to that earlier value. He explains that Rebbe Akiva’s position is based on the passuk: לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו – he shall give it to whom it belongs on the day of his guilt, teaching that the payment is determined by its value at the time he is found guilty. When witnesses are available, he is already considered guilty then. Rebbe Assi quoted Rebbe Yochanan saying that Rebbe Akiva argued even where there are witnesses, and says he always pays based on its value when he is found guilty in Beis Din. Rava says the halachah follows Beis Hillel.

במתני', המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן, מותרין ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן, אצל בעל הבית בין צרורין ובין מותרין לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן, חנוני כבעל הבית דברי ר"מ, ר' יהודה אומר חנוני כשולחני, ובגמ' אמר רב הונא ואפילו נאנסו, והא אבדו קתני, כדרבה דאמר רבה נגנבו בלסטין מזויין אבדו שטבעה ספינתו בים, ורב נחמן אמר נאנסו לא, אמר ליה רבא לר"נ לדידך דאמרת נאנסו לא אלמא לא הוי שואל עלייהו אי שואל לא הוי שומר שכר נמי לא הוי, א"ל בהא מודינא לך דהואיל ונהנה מהנה בההוא הנאה דאי מיתרמי ליה זבינא דאית בה רווחא זבן בהו הוי עלייהו שומר שכר

במתני', השולח יד בפקדון בית שמאי אומרים ילקה בחסר וביתר, ובית הלל אומרים כשעת הוצאה, ר"ע אומר כשעת התביעה

ובגמ' שו"ט למצוא פירוש המחלוקת בית שמאי ובית הלל, ומסיק, אלא הכא בשבח של גזילה קמיפלגי, ב"ש סברי שבח גזילה דנגזל, הוי ובית הלל סברי שבח גזילה דגזלן הוי, ובפלוגתא דהני תנאי דתניא הגוזל את הרחל גזזה וילדה משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה דברי ר"מ, ר' יהודה אומר גזילה חוזרת בעיניה, דיקא נמי דקתני ב"ש אומרים ילקה בחסר וביתר, וב"ה אומרים כשעת הוצאה ש"מ, ופרש"י הדיוק, דקתני לשון חסר ויתר ולא קתני לשון זול ויוקר

במתני' הנ"ל ר"ע אומר כשעת התביעה, אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' עקיבא, ומודה ר"ע במקום שיש עדים, מ"ט דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו, וכיון דאיכא עדים מההוא שעתא הוא דאיחייב ליה אשמה, א"ל ר' אושעיא לרב יהודה ר' אתה אומר כן הכי א"ר אסי אמר ר' יוחנן חלוק היה ר"ע אפילו במקום שיש עדים, מ"ט דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו, ובי דינא הוא דקא מחייבי ליה אשמה, והגמ' הביא בשם ר' יוחנן הלכה כרבי עקיבא לעולם, מאי לעולם, אמר רב אשי שלא תאמר הני מילי היכא דליכא עדים אבל היכא דאיכא עדים לא, ואי נמי דאהדרה לדוכתה ואיתברא לאפוקי מדרבי ישמעאל דאמר לא בעינן דעת בעלים, קא משמע לן דבעינן דעת בעלים, ורבא אמר הלכה כבית הלל, ופרש"י, כשעת גזילה ואנן כרבא עבדינן דהוה ליה בתראה