Bava Metzia Daf 37 בבא מציעא דַף 37

The next Mishnah states that if one tells two people that he stole from one of them, or received a פקדון from one of their fathers, and he does not know which, he pays both. If two people left money with a שומר and disagree who left one maneh and who left two, each receives one maneh, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו – and the remainder is put away until Eliyahu comes (Rebbe Yose says all three maneh are held). The Gemara explains that the case of stealing (where he pays both) does not contradict this final case (where the disputed money is held), because one who stole may be penalized for his transgression. But in the first case of פקדון he also pays both, contradicting the final case!? Rava answers that the first case (where only one gave a פקדון) is like someone who was given פקדונות in two bundles (i.e., at separate times), and was negligent in not knowing who gave what, and must pay. The final case is where they gave their פקדונות together, which is similar to giving them in one bundle. The שומר says: אנת גופייכו לא קפדיתו אהדדי – “You yourselves were not particular with each other; אנא קפידנא – should I be particular to know who gave which amount?”

The Mishnah taught that if someone admits to having stolen from one of two people (but does not know which), he must pay both. This contradicts another Mishnah stating that if someone stole from one of five people and does not know from whom, Rebbe Tarfon says: מניח גזילה ביניהם ומסתלק – he places the stolen item between them and withdraws (which the Gemara explains later to mean that he must guard it until its ownership is determined). This proves that money is not taken from the thief out of doubt!?

The Gemara answers that the latter Mishnah is where the claimants are demanding payment, but the thief only agrees to pay what he must, and so withholds the money. Our Mishnah’s case is בבא לצאת ידי שמים – where he comes to fulfill his Heavenly obligation to avoid punishment, which requires him to pay every possible victim. This is supported by the Mishnah’s language: שהודה מפי עצמו – because he admitted to the claim himself.

Rebbe Akiva disagrees with Rebbe Tarfon and says: לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה – this is not the way to remove [the thief] from transgression, עד שישלם גזילה לכל חד וחד – until he pays for the stolen item to each one of them. Abaye says this proves that Rebbe Akiva holds money is taken away even out of doubt. He asks that this contradicts a Mishnah, where a house fell on a mother and son, and it is unknown who died first. The son’s heirs claim she died first, and the son inherited her, leaving her estate to them, and the mother’s heirs say the son died first, and her estate is theirs. Rebbe Akiva rules שהנכסים בחזקתן – that the properties remain in their prior status (which is defined in Bava Basra), showing that he does not take money away out of doubt!? Rava answered that the second case is שמא ושמא – where the son’s heirs’ claim is uncertain, and the mother’s heirs’ claim is uncertain, so Rebbe Akiva says the money remains in its status. The case of unknown theft is ברי ושמא – each possible victim claims with certainty that it was stolen from him, and the thief is uncertain, so Rebbe Akiva requires him to pay.

הגמ' הקשה סתירה במתני', ורמי פקדון אפקדון, דקתני רישא או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה הוא, נותן לזה מנה ולזה מנה, ורמינהי שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים, זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים, נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו וכו', אמר רבא רישא נעשה כמי שהפקידו לו בשני כריכות דהוה ליה למידק, סיפא נעשה כמי שהפקידו לו בכרך אחד דלא הוה ליה למידק, כגון דאפקידו תרוייהו בהדי הדדי בחד זימנא, דאמר להו אנת גופייכו לא קפדיתו אהדדי אנא קפידנא

ורמי גזל אגזל, קתני הכא אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם, נותן לזה מנה ולזה מנה, ורמינהי גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל, זה אומר אותי גזל וזה אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק דברי ר"ט, אלמא מספיקא לא מפקינן ממונא ואמרינן אוקים ממונא בחזקת מריה, וממאי דמתני' דהכא ר"ט היא, דקתני עלה דההיא מודה ר"ט באומר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם שנותן לזה מנה ולזה מנה, התם דקא תבעי ליה הכא בבא לצאת ידי שמים, דיקא נמי דקתני שהודה מפי עצמו שמע מינה

בספק גזילה הנ"ל סבר רבי עקיבא לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל חד וחד, א"ל אביי לרבא מי סבר רבי עקיבא מספיקא מפקינן ממונא ולא אמרינן אוקים ממונא בחזקת מריה, ורמינהי נפל הבית עליו ועל אמו יורשי הבן אומרים האם מתה ראשונה ויורשי האם אומרים הבן מת ראשון אלו ואלו מודים שיחלוקו, ואמר ר"ע מודה אני בזו שהנכסים בחזקתן, אמר ליה התם שמא ושמא, גזל אחד מחמשה ברי ושמא