Bava Metzia Daf 33 בבא מציעא דַף 33

The next Mishnah states that retrieving one’s own lost item takes precedence over his father’s or his Rebbe’s lost item. If he saw his father’s אבידה and his Rebbe’s אבידה, his Rebbe’s takes precedence, שאביו הביאו לעולם הזה – for his father brought him into this world, ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא – and his Rebbe, who taught him wisdom, brings him into Olam Haba.

In a Baraisa, Rebbe Meir defines the “Rebbe” of this Mishnah as one who taught him "חכמה", which Rashi interprets as Gemara, the explanations of Mishnayos. Rebbe Yehudah says: כל שרוב חכמתו הימנו – the one from whom he learned most of his wisdom. Rebbe Yose says: אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת – even if he only enlightened him regarding one Mishnah, זה הוא רבו – he is considered his Rebbe. Shmuel tore his garment in mourning for someone who explained one Mishnah to him. Ulla said the Torah scholars of Bavel used to stand up for each other, and tear their garments over each other’s passing, but only applied the Mishnah’s law of precedence to רבו מובהק – one’s primary teacher.

It was taught in a Baraisa: העוסקין במקרא – Those who occupy themselves with learning pesukim of the Torah, מדה ואינה מדה – accomplish a measure, but not such a great measure. במשנה מדה ונוטלין עליה שכר – Those who learn Mishnah, accomplish a great measure, and receive reward for it. בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו – For those who learn Talmud (i.e., Gemara), there is no measure greater than this, because it explains Mishnayos. ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד – And one should always run to learn Mishnah more than Talmud. These last two clauses are contradictory, and Rebbe Yochanan explains that the first statement was made during the days of Rebbe, when generations-long persecutions had eased, and they were able to analyze and organize disputes and resolve contradictions. However, everyone abandoned learning Mishnayos and only learned Gemara. Afraid that the correct text of the Mishnayos would be forgotten, Rebbe declared that people should always run to learn Mishnayos. The Gemara quotes Rebbe’s original derashah teaching the hazards of not properly understanding Mishnayos, as Rebbe Yehudah taught in a Mishnah: הוי זהיר בתלמוד – be careful in learning Talmud, ששגגת תלמוד עולה זדון – because mistakes in Talmud is tantamount to intentional transgression.

The third Perek begins: המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים – If one deposits an animal or utensils with his friend, and it was stolen or lost, שילם ולא רצה לישבע – and [the שומר] paid for the item and did not want to swear, although he could have sworn he was not negligent and exempt himself from paying, then if the thief is later found, where כפל is paid (or ד' וה' if he shechted or sold the animal), the payment is given למי שהפקדון אצלו – to the one with whom the פקדון was, i.e., the שומר. If the שומר chose to swear and not pay, the payment is given to the owner. The Gemara explains why the Mishnah taught the two cases of animals and utensils: one could think the owner only transfers the later payments of an animal to the שומר, because its care required great effort, but would not transfer the payments of utensils. On the other hand, perhaps only payments for utensils are transferred to the שומר, where the potential payments are relatively minimal (since they are only double), as opposed to animals, where the payment can reach four or five times its value.

במתני', אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת, אבדתו ואבדת רבו שלו קודם, אבדת אביו ואבדת רבו של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא, ואם אביו חכם של אביו קודמת, גמ' תנו רבנן רבו שאמרו רבו שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה דברי ר"מ, רבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו הימנו, רבי יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זה הוא רבו, אמר עולא תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה וקורעין זה על זה ולענין אבדה במקום אביו אינן חוזרין אלא לרבו מובהק

ת"ר העוסקין במקרא מדה ואינה מדה, במשנה מדה ונוטלין עליה שכר, גמרא אין לך מדה גדולה מזו, ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן גמרא, הא גופא קשיא אמרת בגמרא אין לך מדה גדולה מזו, והדר אמרת ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא, אמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו שבקו כולא עלמא מתניתין ואזלו בתר גמרא, הדר דרש להו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא, מאי דרוש, כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי דכתיב הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות, ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות, והיינו דתנן ר' יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון

במתני', המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו, שילם ולא רצה לישבע, שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא, נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה, למי משלם למי שהפקדון אצלו, נשבע ולא רצה לשלם, נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה, למי משלם לבעל הפקדון

ובגמ' למה ליה למתני בהמה ולמה ליה למתני כלים, צריכי, דאי תנא בהמה הוה אמינא בהמה הוא דמקני ליה כפילא משום דנפיש טירחה לעיולה ולאפוקה, אבל כלים דלא נפיש טירחייהו אימא לא מקני ליה כפילא, ואי תנא כלים הוה אמינא כלים הוא דקמקני ליה כפילא משום דלא נפיש כפלייהו, אבל בהמה דכי טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' אימא לא מקני ליה כפילא, צריכא