Bava Metzia Daf 113 בבא מציעא דַף 113

The next Mishnah states regarding a lender, לא ימשכננו אלא בבית דין – he may not seize a security from [the borrower] if he fails to pay, except in Beis Din, ולא יכנס לביתו ליטול משכונו – and he may not enter [the borrower’s] house to take a security of his, as the passuk says, "בחוץ תעמד" – you shall stand outside.

Shmuel says: שליח בית דין – an agent of Beis Din מנתח נתוחי אין – may grab a משכון from the borrower in the street, אבל משכוני לא – but he may not seize a משכון by entering his house. After explaining how Shmuel interprets the Mishnah, the Gemara ultimately challenges Shmuel from a Baraisa which explicitly teaches that the passuk "אם חבל תחבל שלמת רעך" – if you shall take the garment of your fellow as security refers to a שליח בית דין, permitting him to enter the house to take a משכון. The Gemara concludes that this question is a machlokes Tannaim.

to prepare food. ונותן מטה ומטה ומצע לעשיר – And he [allows] him a bed, and another bed with a spread for a wealthy borrower, מטה ומטה ומפץ לעני – and a bed, and another bed with a mat for a poor borrower. Such items are not left for his wife and children. The Baraisa concludes, as the Gemara explains: כדרך שמסדרין בערכין – Just as we make an assessment for arachin to allow him basic living needs, כך מסדרין בבעל חוב – so too we make an assessment for a borrower. [This is a machlokes Tannaim] Since beds are not left for his family members, both beds must be for the borrower himself. The Gemara explains that one bed is for eating on, and the other is for sleeping. These are necessary because of Shmuel’s statement: כל מילי ידענא אסותייהו – I know the cure for all [maladies], except for three: (1) one who eats a bitter date on an empty stomach, (2) one who ties a damp flax rope around his hips, (3) and one who eats bread and does not walk four amos before going to sleep. Therefore, one needs a separate bed for eating.

Abaye listed four Tannaim who hold כל ישראל בני מלכים הן – all people of Yisroel are like princes. (1) Rabban Shimon ben Gamliel: a Mishnah teaches that one may not move raw luf (a bean) or mustard on Shabbos, because they are muktzeh. Rabban Shimon ben Gamliel allows moving luf, because it is food for ravens. Although ravens are only pets for the wealthy, Rabban Shimon considers them fit for all of Yisroel, whom he considers like royalty. (2) Rebbe Shimon: a Mishnah teaches that princes may rub rose-oil on their wounds on Shabbos, because they anoint themselves with it during the week, not as medicine. Rebbe Shimon says: כל ישראל בני מלכים הן – all people of Yisroel are like princes and rose-oil is considered fit for them as well. (3) Rebbe Yishmael and Rebbe Akiva: a Baraisa teaches that if one owes a thousand zuz, and was wearing a cloak worth ten thousand zuz, we take it off him and clothe him in a cloak befitting him. Baraisos teach in the names of Rebbe Yishmael and Rebbe Akiva: כל ישראל ראוין לאותה איצטלא – all people of Yisroel are fit for that luxurious cloak.

במתני' המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בב"ד, ולא יכנס לביתו ליטול משכונו, שנאמר בחוץ תעמוד, ובגמ', אמר שמואל שליח ב"ד מנתח נתוחי אין, אבל משכוני לא, ואחר שהג' פירש מתני' אליבה דשמואל הקשה הגמ' מברייתא, ת"ש אם חבל תחבל שלמת רעך בשליח בית דין הכתוב מדבר, אתה אומר בשליח בית דין הכתוב מדבר או אינו אלא בבעל חוב, כשהוא אומר לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו הרי בע"ח אמור, הא מה אני מקיים אם חבל תחבל שלמת רעך בשליח ב"ד הכתוב מדבר, ומסיק הגמ' דתנאי היא

שליח ב"ד שבא למשכנו הרי זה נכנס לביתו וממשכנו, ולא ימשכננו דברים שעושין בהן אוכל נפש, ונותן מטה ומטה ומצע לעשיר, מטה ומטה ומפץ לעני, לו אבל לא לאשתו ולא לבניו ולבנותיו, כדרך שמסדרין לבע"ח כך מסדרין בערכין, כלפי לייא עיקר סידור בערכין כתיב, אלא אימא כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבע"ח, אמר מר נותן מטה ומטה ומצע לעשיר מטה ומטה ומפץ לעני, למאן אילימא לאשתו ולבניו ולבנותיו הא אמרת לו אבל לא לאשתו ולבניו ולבנותיו, אלא אידי ואידי לדידיה, תרתי למה לי, חדא דאכיל עלה וחדא דזג עלה, כדשמואל דאמר שמואל כל מילי ידענא אסותייהו לבר מהני תלת, מאן דאכיל אהינא מרירא אליבא ריקנא, ומאן דאסר מיתנא דכיתנא רטיבא אחרציה, ומאן דאכיל נהמא ולא מסגי ארבעה גרמידי

אמר אביי רשב"ג, ורבי שמעון, ורבי ישמעאל, ורבי עקיבא, כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הן, רשב"ג דתנן לא את הלוף ולא את החרדל, רשב"ג מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבין, רבי שמעון דתנן בני מלכים סכין שמן וורד על גבי מכותיהן בשבת שכן דרכן לסוך בחול, ר' שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הן, רבי ישמעאל ורבי עקיבא דתניא הרי שהיו נושין בו אלף זוז ולבוש איצטלא בת מאה מנה מפשיטין אותה ממנו ומלבישים אותו איצטלא הראויה לו, ותנא משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא כל ישראל ראוין לאותה איצטלא