Bava Metzia Daf 104 בבא מציה דַף 104

The Mishnah taught that if the tenant said, “Lease me בית השלחין זה – this irrigated field,” he may deduct from the rent if the stream dried up. The Gemara asks that the landowner should be able to say: שמא בעלמא אמרי לך – I only said it to you as a name,” meaning that he called it an irrigated field simply because it was commonly referred to that way, but not as a stipulated term for the rental. A Baraisa teaches that if someone offers to sell “a beis kor of earth” (implying an area for planting a kor of barley seed, or 75,000 amos), the sale is valid even if the property is only half that size, שלא מכר לו אלא שמא – because he only sold him a name (i.e., a property by that title), provided it is popularly called a “beis kor.” Similarly, if one offers to sell a vineyard, the sale is valid even if it contains no grapevines, provided it is popularly called a “vineyard.” Shmuel answered that the Mishnah’s case is where the tenant spoke to the owner, so the request for “an irrigated field” is to be taken literally. Ravina said that even if the owner spoke, since he says “this” field, they are apparently standing in it. Since the mention of “irrigated field” would be superfluous, it is understood to mean: בית השלחין כדקיימא השתא – an irrigated field as it now stands, with its water source.

The next Mishnah states that if one leased a field והובירה – and left it fallow, failing to plow or plant it, the field’s production capabilities are assessed, and the tenant pays the predetermined percentage of that amount to the owner, because their initial contract states: אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא – “If I leave it fallow and do not work it, I will pay according to the best.” Later, the Gemara records an incident in which a tenant said, “If I leave your field fallow, I will pay you a thousand zuz,” and he left one-third of it fallow. The Nehardeans said he must pay a third of this amount, but Rava said this is an אסמכתא (a commitment made without expecting to keep it), which is not binding. The Gemara objects that our Mishnah proves such a commitment is binding, and answers: התם לא קא גזים – there in the Mishnah, he does not exaggerate the payment amount; in this case, because he committed to an extraordinary penalty, גוזמא בעלמא הוא דקגזים – he is merely exaggerating

The Nehardeans said: האי עיסקא – the merchandise of an iska business arrangement (where one partner provides the capital and the other manages the investment) פלגא מלוה ופלגא פקדון – is considered half a loan and half a deposit, so any losses are divided evenly, which the Rabbis instituted as agreeable to both parties. They concluded that since half is a loan, אי בעי למשתי ביה שכרא – if [the manager] wishes to drink beer by selling his half of the merchandise (instead of investing it), he may. Rava disagrees: להכי קרו ליה עיסקא – this is the reason they call it an “iska” (lit., involvement), so the investor can tell the manager: כי יהבינא לך לאיעסוקי ביה – “When I gave it to you, it was to be involved with it for the investment, and not to drink beer with its proceeds.” By requiring the manager to be involved in generating a profit for himself, he will work harder towards its success. Rav Idi bar Avin said that if the manager dies, the loan half of the merchandise is considered like מטלטלין in his sons’ possession, and the investor cannot collect it (like the law of an ordinary loan). Rava disagreed, and said it is called an “עיסקא” to signify that the investor relies on its remaining available for collection.

במתני', (סוף דף קג, עמוד ב) המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין או בית האילן, יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מן חכורו, אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זו או שדה בית האילן זה יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכורו, ובגמ', ואמאי לימא ליה שמא בעלמא אמרי לך, מי לא תניא האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך אע"פ שאין בו אלא לתך הגיעו, שלא מכר לו אלא שמא, והוא דמתקרי בית כור, כרמא אני מוכר לך אע"פ שאין בו גפנים הגיעו, שלא מכר לו אלא שמא, והוא דמתקרי כרמא, אלמא אמר ליה שמא בעלמא אמרי לך, הכא נמי נימא ליה שמא בעלמא אמרי לך, אמר שמואל לא קשיא הא דאמר ליה מחכיר לחוכר הא דאמר ליה חוכר למחכיר, אמר ליה מחכיר לחוכר שמא בעלמא, א"ל א"ל חוכר למחכיר קפידא, רבינא אמר אידי ואידי דא"ל מחכיר לחוכר מדקאמר זה מכלל דקאי בגוה עסקינן, בית השלחין למה ליה למימר, דקאמר ליה בית השלחין כדקיימא השתא

במתני', המקבל שדה מחבירו והובירה שמין אותה כמה ראויה לעשות ונותן לו, שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא, ובגמ' ההוא גברא דקבל ארעא מחבריה אמר אי מוברנא לה יהיבנא לך אלפא זוזי, אוביר תילתא, אמרי נהרדעי דינא הוא דיהיב ליה תלת מאה ותלתין ותלתא ותילתא, רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא, ולרבא מ"ש מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא, התם לא קא גזים הכא כיון דקאמר מילתא יתירתא גוזמא בעלמא הוא דקגזים

אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון, עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה, השתא דאמרינן פלגא מלוה אי בעי למשתי ביה שכרא שפיר דמי, רבא אמר להכי קרו ליה עיסקא דאמר ליה כי יהבינא לך לאיעסוקי ביה ולא למשתי ביה שכרא, אמר רב אידי בר אבין ואם מת נעשה מטלטלין אצל בניו, רבא אמר להכי קרו ליה עיסקא דאם מת לא יעשה מטלטלין אצל בניו