Bava Kamma Daf 95 בבא קמא דַף 95

It was taught in a Baraisa: Rebbe Meir says that if one stole a sheep and sheared it, or a cow and it gave birth, משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה – he pays (i.e., returns) it, its shearings, and its offspring. Two more opinions are recorded, which are analyzed below. The Gemara asks if Rebbe Meir holds שינוי does not acquire (so the robber does not acquire the shorn wool, nor the born fetus), or although he generally holds שינוי does acquire, he penalized the robber to return the wool and calf. The practical difference is where the animal physically changed to its detriment, whether the robber can return the animal as is. A Mishnah is eventually quoted, in which a dyer dyed someone’s wool the wrong color (which Rebbe Meir considers like stealing it), where Rebbe Meir says he pays the owner the original value of the wool (not its new increased value). This proves that his ruling is based on a penalty, which does not apply to this unintentional error. In another version, it is known that Rebbe Meir penalized the robber, and the question is whether he penalizes an unintentional robber as well. The above Mishnah proves that he does not.

In the above Baraisa, Rebbe Yehudah says: גזילה חוזרת בעיניה – the stolen [animal] returns to its owner as is, without the shorn wool and calf. He additionally pays the value of the wool or fetus at the time of the robbery. Rebbe Shimon says: רואין אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף – we view it as if it was appraised and placed with him according to its cash value at the time of the robbery, and he pays that amount. Rav Zevid explains: בשבח שעל גבי גזילה קמיפלגי – they argue about improvements which are still attached to the stolen item (e.g., the animal grew wool or became pregnant in his possession). Rebbe Yehudah holds they belong to the original owner, (since he says the animal is returned “as is,” including additional improvements). Rebbe Shimon, who views the animal as if it was appraised at the robbery, holds all improvements belong to the robber (who acquires them with שינוי even while attached). Rav Pappa says both agree that the robber owns improvements that are attached to the animal. Rebbe Yehudah holds he owns them completely, whereas Rebbe Shimon holds he owns them למחצה לשליש ולרביע – for a half, a third, or a quarter (the customary rate for an animal’s caretaking).

Rav Ashi related a question raised regarding Rebbe Shimon’s opinion, that the robber has a right to a share of the improvements attached to the animal. When the robber’s share is paid out, בדמי מסלקינן ליה – is it with money that we remove him, או דילמא מבשרא שקול – or perhaps he takes his share from the meat of the calf itself? This is resolved from a statement of Shmuel: שלשה שמין להן השבח – There are three people for whom we assess the improvements they made to the land, ומעלין אותן בדמים – and we remove them from their share in the land through a money payment. (1) A bechor pays cash to his brother for his share in improvements they made to the estate before dividing it (since the bechor does not receive a double portion in the subsequent improvements), (2) a creditor pays a buyer who improved the land that the creditor collects, and (3) a creditor pays orphans who improved the land he collects for the father’s debt. Tosafos explains that in our case, too, the victim may buy out the robber’s share.

תנו רבנן הגוזל רחל וגזזה פרה וילדה משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה דברי רבי מאיר, ר' יהודה אומר גזילה חוזרת בעיניה, רבי שמעון אומר רואין אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף, איבעיא להו מאי טעמיה דרבי מאיר משום דקסבר שינוי במקומו עומד, או דילמא בעלמא שינוי קונה והכא קנסא הוא דקא קניס, למאי נפקא מינה להיכא דכחשא מכחש

ת"ש לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום ר' מאיר אומר נותן לו דמי צמרו, דמי צמרו אין דמי צמרו ושבחו לא, ואי סלקא דעתך סבר רבי מאיר שינוי אין קונה דמי צמרו ושבחו בעי למיתב ליה, אלא לאו ש"מ קסבר ר"מ שינוי קונה והכא קנסא הוא דקא קניס שמע מינה, והגמ' תני לישנא אחרינא בהשאלה דודאי קנסינן והשאלה הוא אי דוקא במזיד או אפילו בשוגג ומסיק במזיד קניס בשוגג לא קניס

בברייתא הנ"ל, רבי יהודה אומר גזילה חוזרת בעיניה ר"ש אומר רואין אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף, מאי בינייהו, אמר רב זביד בשבח שעל גבי גזילה קמיפלגי, ר' יהודה סבר דנגזל הוי ור"ש סבר דגזלן הוי, רב פפא אמר דכ"ע שבח שעל גבי גזילה דגזלן הוי והכא למחצה לשליש ולרביע קמיפלגי, רבי יהודה סבר שבח שעל גבי גזילה כוליה דגזלן הוי ורבי שמעון סבר למחצה לשליש ולרביע הוא דשקיל גזלן

אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא איבעיא לן לר' שמעון דאמר למחצה לשליש ולרביע הוא דשקיל גזלן כי מסלקינן ליה בדמי מסלקינן ליה, או דילמא מבשרא שקול

ופשטנא מהא דאמר רב נחמן אמר שמואל שלשה שמין להן השבח ומעלין אותן בדמים ואלו הן, בכור לפשוט, ופרש"י, שהשביחו את הנכסים קודם חלוקה ובשעת חלוקה נוטל הבכור פי שנים בקרקע וצריך לחזור השבח דאין לו פי שנים בהשבח, ובעל חוב ללוקח, ופרש"י, ב"ח הטורף לקוחות בשביל חוב שיש לו על המוכר אין לו כח במה שהשביח לוקח ומסלקו ב"ח בדמים ונותן לו דמי שבחו ואין נותן לו קרקע בשיעור שבחו, וב"ח ליתומים, ב"ח שיורד לנכסי יתומים בשביל חוב אביהן אין לו במה שהשביחו נכסים לאחר מיתת אביהן כלום ומעלה להן לשבחן בדמים ונותן מעות אם ירצה