Bava Kamma Daf 92 בבא קמא דַף 92

The next Mishnah states: אף על פי שהוא נותן לו – Although [the assailant] gives him [the victim] compensation, אין נמחל לו עד שיבקש ממנו – he is not pardoned until he requests forgiveness from him, as we find Hashem told Avimelech to appease Avraham for taking Sarah until he would forgive him and daven for him. The Mishnah adds that a victim who refuses to forgive him is considered cruel, because we find that Avraham davened for Avimelech, and he was healed. In a Baraisa it was taught that all the previous payment amounts listed in the Mishnah on Daf 90a are compensation for the humiliation itself, אבל צערו – but regarding his mental anguish from worrying about his humiliation, אפי' הביא כל אילי נביות שבעולם – even if he brought all the rams of Nevayos in the world as korbanos for atonement, אין נמחל לו עד שיבקש ממנו – he is not pardoned until he requests forgiveness from him.

Rava asked Rabbah bar Mari for a source of the Rabbis’ saying: כל המבקש רחמים על חבירו – Anyone who asks Hashem for mercy on his fellow’s behalf, והוא צריך לאותו דבר – and he himself needs that very thing, הוא נענה תחילה – he is answered first. He replied with the passuk: וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו – Hashem restored him that which had been taken from him when Iyov prayed for his friend. Rava responded that he had a different source: the passuk says that Avraham davened for Avimelech and his household to be healed, and the next passuk says: "וה' פקד את שרה כאשר אמר" – and Hashem remembered Sarah as He had spoken, which Rava darshens to mean that Sarah was already remembered כאשר אמר אברהם אל אבימלך – when Avraham “spoke” (i.e., davened) about Avimelech.

Amud beis continues a series of questions which Rava asked Rabbah bar Mari, beginning with "מנא הא מילתא דאמרי אינשי" – from where can we find a source for this thing that people say (or דאמור רבנן – that the Rabbis say), for example: שפיל ואזיל בר אווזא ועיניה מטייפי – a duck stoops as it goes, but its eyes peer afar (looking for food). He responded with Avigail’s statement to Dovid: והטיב ה' לאדני וזכרת [את] אמתך – and Hashem shall deal well with my master, and you shall remember your handmaid. Although she had convinced Dovid not to kill her husband Naval, she prophesied that he would die, and hinted that Dovid should remember her afterward and take her as a wife. Rashi says this teaches that one’s humility should not prevent him from asking for his needs, whether in Torah, his livelihood, or claiming payment of a loan.

במתני', אע"פ שהוא נותן לו אין נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר ועתה השב אשת וגו', ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי, שנאמר ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך וגו'

ת"ר כל אלו שאמרו דמי בושתו, אבל צערו אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין נמחל לו עד שיבקש ממנו

א"ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, א"ל דכתיב וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו

אמר ליה את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא, ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו,  וכתיב וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו', כאשר אמר אברהם אל אבימלך

הגמ' הביא כמה דברים שבעי רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי והשיב לו מקור מן הפסוק, וכגון, שפיל ואזיל בר אווזא ועיניה מטייפי, אמר ליה דכתיב והטיב ה' לאדני וזכרת את אמתך, ופרש"י, שפיל ואזיל, כלומר מחמת ענותנותו של אדם לא יהא בוש מלשאול דבר הצריך לו בין לתורה בין לפרנסתו ולתבוע חובו, כאשר ייטב וגו', באביגיל כתיב שהיתה מתנבאה שימות נבל בעלה ובתוך דבריה מרמזת לדוד שיזכיר את יפיה