Bava Kamma Daf 91 בבא קמא דַף 91

The Gemara asks: יש אומד לנזקין – Is an assessment made for damages, to determine if the weapon was capable of inflicting them, או אין אומד לנזקין – or is an assessment not made for damages? Is an assessment only made for killing, where some weapons can kill but others cannot, as opposed to damages, which can always be attributed to whatever weapon was used, or is an assessment made for damages as well? A Baraisa states that for all five payments of injury inflicted by a person, אומדין אותו ונותנין לו מיד – we assess [the victim] and give him [the money] immediately. The Baraisa adds that if the recovery took more or less time than originally estimated, the payment does not change. This proves that an assessment is made for damages!? The Gemara answers: למימד גברא – to assess the person to estimate his recovery time is certainly necessary, to determine the payment amount, but the question remains למימד חפצא – whether to assess the instrument of attack. A proof is brought from Shimon HaTimni’s statement that the weapon of injury must be assessed by Beis Din (and even Rebbe Akiva requires it to be assessed by the witnesses).

In the Mishnah on Daf 90b, Rebbe Akiva said that one is not permitted to injure himself (and even if he does so, that does not exempt someone else from paying for injuring him). This is contradicted by a Baraisa, in which Rebbe Akiva said: אדם רשאי לחבל בעצמו – a person is permitted to wound himself!? Rava initially answers that Rebbe Akiva in the Mishnah was referring to injury, which is forbidden, and in the Baraisa was referring to humiliating oneself, which is permitted. However, a Baraisa teaches that one who swears to injure himself is not liable, because it is forbidden to do so. Therefore, the Gemara concedes that it is a machlokes Tannaim. The Tanna who forbids harming oneself is ultimately identified as Rebbe Elazar HaKappar. The Torah describes a nazir as "חטא על הנפש" – having sinned against the soul, which he explains is because שציער עצמו מן היין – he deprived himself of wine. He adds that if one who only deprived himself of wine is called a “sinner,” then המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה – one who deprives himself of all things (i.e., he fasts), all the more so!

Rav said: דיקלא דטען קבא אסור למקצציה – A palm tree that bears a kav of dates is forbidden to cut down. This is challenged from a Mishnah, which states that an olive tree which produces a quarter of a kav may not be cut down, and the Gemara answers: שאני זיתים דחשיבי – olive trees are different, because they are valuable. Rebbe Chanina said that his son Shichvas died prematurely only because he cut down a fig tree while it was producing figs. Ravina says: ואם היה מעולה בדמים מותר – if [its wood] is of high value (i.e., greater than its fruit), it is permitted to cut it down. This is supported by a Baraisa, which darshens a passuk that even a fruit tree may be cut down for use when conquering an enemy city, and the Torah writes the same about a nonfood tree. Since this seems superfluous, it teaches: להקדים סרק למאכל – to give precedence to the nonfood tree over the food tree (to use the nonfood tree where only one is needed). The word "רק" – only teaches that this is not so where the wood is of greater value than the fruit.

איבעיא להו יש אומד לנזקין או אין אומד לנזקין, מי אמרינן לקטלא הוא דאמדינן בהכי נפקא נשמה בהכי לא נפקא נשמה אבל לנזקין כל דהו, או דלמא לא שנא, ת"ש מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים, היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור הוזק בו חייב, מאי לאו ממטה למעלה קא חשיב והכי קאמר מטפח ועד עשרה מיתה ליכא נזקין איכא אלמא לנזקין כל דהו שמע מינה אין אומדין לנזקין, לא ממעלה למטה קא חשיב והכי קאמר עשרה מיתה איכא פחות מעשרה פורתא נזקין איתא מיתה ליכא ולעולם אימא לך יש אומד לנזקין וכל מידי ומידי כי היכי דמיתזקה ביה בעינן, ת"ש שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים אף כל מיוחד שמסור לעדה ולעדים, שמע מינה יש אומד לנזקין שמע מינה

במתני' (לעיל דף צ, עמוד ב) הביא מעשה ובסוף אמר רבי עקיבא לא אמרת כלום החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור, אחרים שחבלו בו חייבים, ובגמ' הקשה והתניא אמר לו ר' עקיבא צללת במים אדירים והעלית חרס בידך אדם רשאי לחבל בעצמו, אמר רבא לא קשיא כאן בחבלה כאן בבושת, והא מתניתין בבושת הוא וקתני החובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי פטור, הכי קאמר ליה לא מבעיא בושת דאדם רשאי לבייש את עצמו אלא אפי' חבלה דאין אדם רשאי לחבל בעצמו אחרים שחבלו בו חייבין ואין אדם רשאי לחבל בעצמו

והגמ' מוכיח מברייתא בשבועות דמותר לחבל בעצמו, דתניא יכול נשבע להרע בעצמו ולא הרע יהא פטור ת"ל להרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות אביא נשבע להרע בעצמו ולא הרע, ומסיק דתנאי היא דאיכא למ"ד אין אדם רשאי לחבל בעצמו ואיכא מ"ד אדם רשאי לחבל בעצמו, והביא למ"ד דאינו רשאי תניא אמר ר"א הקפר ברבי מה ת"ל וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים ק"ו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה

אמר רב דיקלא דטען קבא אסור למקצציה, מיתיבי כמה יהא בזית ולא יקצצו רובע, שאני זיתים דחשיבי, א"ר חנינא לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה, אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר, תניא נמי הכי רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל, כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק, וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר מה ת"ל כי לא עץ מאכל להקדים סרק למאכל, יכול אפילו מעולה בדמים ת"ל רק