Bava Kamma Daf 84 בבא קמא דַף 84

The Gemara presents seven more proofs that עין תחת עין refers to monetary payment, four of which are not accepted. The remaining three are: (1) The Torah says regarding one who wounds his fellow, "כן ינתן בו" – so shall be given upon him, ואין נתינה אלא ממון – and there is no “giving” except of money. The Gemara explains that the passuk’s phrase is superfluous. (2) The Torah says regarding עדים זוממין: "יד ביד" – a hand for a hand, which the Gemara explains is extra, teaching: דבר הניתן מיד ליד – something which is given from hand to hand, meaning money. (3) A gezeirah shavah (תחת תחת) is ultimately derived from one who violates a besulah: "תחת אשר ענה" – for he had afflicted her, which is similarly a law about a person’s damages. Rebbe Eliezer says: עין תחת עין ממש – an eye for an eye is meant literally. Since he does not argue on all the above Tannaim, Rabbah explains he means not to evaluate him as a slave. Abaye rejects assessing him as a free man: בן חורין מי אית ליה דמי – does a free man have (marketable) value? Rav Ashi explains that Rebbe Eliezer holds it is the damager’s eye which is evaluated for payment, not the victim’s.

Rava ruled that damage payments for an ox’s injuries are collected in Bavel, whether inflicted by people or animals, whereas a person’s injuries are not. The Gemara explains that although judges in Bavel lack the semichah required for judging any such cases, שליחותייהו קא עבדינן – we are performing the agency of [judges of Eretz Yisroel]. After an extensive discussion, the Gemara concludes that קנסות – penalties (such as כפל) are never collected in Bavel. A monetary collection is only made במילתא דשכיחא ואית ביה חסרון כיס – in a matter which is common, and also involves a monetary loss, such as a loan dispute. Therefore, where a person injures another, which is uncommon, damages are not collected. בושת – humiliation is not collected because it does not involve monetary loss. Although Rava said that we collect damages one ox inflicts on another, we do not for keren of a tam, which is a קנס (and a mu’ad is an uncommon occurrence in Bavel). Rather, he was referring to damages under the categories of shein and regel, דמועדין מתחילתן נינהו – where they are considered מועדין from the beginning.

The Gemara seeks to identify the Tanna of our Mishnah, who holds one pays for צער שלא במקום נזק – pain even where there is no permanent damage. Rava says it is Ben Azzai: In a Baraisa, Rebbe says: כויה נאמרה תחילה a simple burn (without damage) was stated first in the passuk. Ben Azzai says: חבורה נאמרה תחילה – a burn with a bruise was stated first. Rava explains that Rebbe holds the word "כויה" – burn in the beginning of the passuk would imply without a bruise, and the word "חבורה" – bruise at the end clarifies that one is only liable for a burn with a bruise (i.e., damage). Ben Azzai holds that “burn” would imply with a bruise, and the word “bruise” clarifies that the first word means even without a bruise. Thus, our Mishnah is Ben Azzai. Rav Pappa says the opposite is more logical: the Tannaim are describing what the first word (“burn”) of the passuk means after the clarification of the final word (“bruise”). Rebbe, who says a burn means (in the end) without a bruise, is the Tanna of our Mishnah. A third explanation of their machlokes is given, with the same conclusion.

הגמ' הביא עוד שבע מקורות דעין תחת עין ממון, וג' מהם קאי למסקנא, דבי רבי ישמעאל תנא אמר קרא כן ינתן בו ואין נתינה אלא ממון, והגמ' מוכיח דדרש קרא יתירא, דבי רבי חייא תנא אמר קרא יד ביד דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון, וגזירה שוה תחת חתח, מתחת אשר ענה

ר"א אומר עין תחת עין ממש, ממש סלקא דעתך רבי אליעזר לית ליה ככל הני תנאי, אמר רבה לומר שאין שמין אותו כעבד, א"ל אביי אלא כמאן כבן חורין בן חורין מי אית ליה דמי, אלא אמר רב אשי לומר שאין שמין אותו בניזק אלא במזיק

אמר רבא נזקי שור בשור ונזקי שור באדם גובין אותו בבבל, נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור אין גובין אותו בבבל, מ"ש נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור דלא אלהים בעינן וליכא, נזקי שור בשור ושור באדם נמי אלהים וליכא, והגמ' הביא סברא דבבבל עבדינן שליחותייהו דבני ארץ ישראל וכי עבדינן שליחותייהו במילתא דשכיחא ואית ביה חסרון כיס, אבל מילתא דשכיחא ולית ביה חסרון כיס, אי נמי מילתא דלא שכיחא ואית ביה חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו, והגמ' פריך אף על זה ומסיק דכי אמר רבא בשן ורגל הוא דאמרה, ופרש"י, כגון שנתחכך בחבירו להנאתו והזיקו דהיינו תולדה דשן, או שהזיק את שור חבירו בגופו דרך הילוכו שדחפו ולא כוון, דהוי תולדה דרגל

במתני' מבואר דצער שלא במקום נזק משתלם, מאן תנא, אמר רבא בן עזאי היא דתניא רבי אומר כויה נאמרה תחילה, בן עזאי אומר חבורה נאמרה תחילה, במאי קא מיפלגי, רבי סבר כויה דלית בה חבורה משמע כתב רחמנא חבורה לגלויי עלה דכויה דאית בה חבורה אין אי לא לא, ובן עזאי סבר כויה דאית בה חבורה משמע כתב רחמנא חבורה לגלויי עלה דכויה דלית בה חבורה, מתקיף לה רב פפא אדרבה איפכא מסתברא, רבי אומר כויה נאמרה תחילה סבר כויה דאית בה חבורה משמע כתב רחמנא חבורה לגלויי עלה דכויה דלית בה חבורה, בן עזאי אומר חבורה נאמרה תחילה סבר כויה דלית בה חבורה משמע כתב רחמנא חבורה לגלויי עלה דכויה דאית בה חבורה אין אי לא לא ואמסקנא קיימי