Bava Kamma Daf 5 בבא קמא דַף 5

After presenting Rebbe Oshaya’s list of thirteen avos and Rebbe Chiya’s list of twenty-four, the Gemara explains that our Mishnah’s mentioning a number of (four) avos is intended to exclude Rebbe Oshaya’s additional avos, and Rebbe Oshaya’s number is intended to exclude Rebbe Chiya’s additional avos. Rebbe Chiya’s number is למעוטי מוסר ומפגל – to exclude an informer (who causes someone’s possessions to be confiscated), and one who makes someone’s korban piggul. He did not list מפגל because he does not discuss damages specific to kodashim. He did not list an informer, because this damage is inflicted through speech alone, ובדיבורא לא קמיירי – and he does not discuss damage inflicted through speech. Although he did list מוציא שם רע – one who slanders his wife (accusing her of adultery), דיבורא דאית ביה מעשה הוא – its damage was speech that also involved an act (i.e., relations with her, without which he is not liable). Although עדים זוממים is listed, which involve only speech (their testimony), רחמנא קרייה מעשה – Hashem called it an action, as it says: ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו – and you shall do to him as he plotted “to do” to his brother.

The Gemara asks that although the term avos in our Mishnah is understandable, because the four primary damagers all have תולדות – subcategories, but according to Rebbe Oshaya and Rebbe Chiya, who list avos which do not have any tolados, in what sense are they called “avos”? Rebbe Abahu answers: כולן כאבות לשלם ממיטב – They are all like avos, in that they must pay from superior grade land. The Gemara explains the source that all forms of damages pay with superior land, although it was only written regarding shein and regel: אתיא תחת נתינה ישלם כסף – it is derived with a gezeirah shavah from the words tachas, nesinah, yeshalem, and kesef. Rashi explains that these terms appear in pesukim about the four avos of our Mishnah, which all require paying from superior land (as derived from shein and regel). All damages listed by the other Baraisos include one of these four terms and are derived from the four avos to pay from superior land.

Although the Mishnah taught that no av can be derived from any other, Rava says: וכולהו כי שדית בור בינייהו – and all of [the avos], if you put bor among them (i.e., if the Torah had taught bor, which is uniquely stationary, and any other av), אתיא כולהו במה הצד– all [others] could be derived from those two with the rule of “common characteristic,”  לבר מקרן – except for keren, which could not be derived from them, שכן מועדין מתחילתן – because they are all mu’ad from the beginning, as opposed to keren. He adds that there is an opinion that even keren could be derived. The reason they were all written separately, although they could have been derived from a צד השוה, is להלכותיהן – to teach their unique laws:

Keren has a distinction between a tam and a mu’ad. Regel and shein are exempt for damages inflicted in a public domain. Bor is exempt from paying for utensil damages, or (according to Rebbe Yehudah, who disagrees), for a person who dies there. Fire is taught to exempt it from טמון – hidden items destroyed by it, or (according to Rebbe Yehudah, who disagrees), to obligate it for scorching a plowed field or stones.

בשלמא לתנא דידן תנא מניינא למעוטי דר' אושעיא, ור' אושעיא תנא מניינא למעוטי דרבי חייא, אלא מניינא דרבי חייא למעוטי מאי, למעוטי מוסר ומפגל, וליתני, בשלמא מפגל בקדשים לא קמיירי, אלא מוסר מאי טעמא לא תני, שאני מוסר דדיבורא ובדיבורא לא קמיירי, והא מוציא שם רע דדיבורא הוא וקתני, דיבורא דאית ביה מעשה הוא, ופרש"י, המעשה הוא הבעילה, והא עדים זוממין דיבורא דלית ביה מעשה הוא וקתני, התם אע"ג דלית ביה מעשה רחמנא קרייה מעשה, דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו

בשלמא לתנא דידן תנא אבות מכלל דאיכא תולדות, אלא לרבי חייא ורבי אושעיא אבות מכלל דאיכא תולדות, תולדותיהן מאי ניהו, אמר רבי אבהו כולן כאבות לשלם ממיטב, מאי טעמא אתיא תחת נתינה ישלם כסף

ופרש"י, דבכולהו כתיב או תחת וגמרינן תחת תחת משור מועד, דכתיב ביה שור תחת השור, מה התם ממיטב דגמר משן ורגל דכתיב ביה מיטב שדהו, אף כאן מיטב שאם בא לשלם קרקע לניזק בשביל הזיקו מגביהו מן העידית, או נתינה, וגמר נתינה נתינה משור שנגח את העבד דכתיב ביה יתן לאדוניו, או ישלם, וגמר משן ורגל דכתיב בהן מיטב כרמו ישלם, או כסף וגמרי מבור דכתיב ביה כסף ישיב לבעליו

אמר רבא וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו במה הצד לבר מקרן, משום דאיכא למיפרך מה לכולהו שכן מועדין מתחילתן, ולמאן דאמר אדרבה קרן עדיפא שכוונתו להזיק אפילו קרן נמי אתיא, אלא למאי הלכתא כתבינהו רחמנא, להלכותיהן, קרן לחלק בין תמה למועדת, שן ורגל לפוטרן ברשות הרבים, בור לפטור בו את הכלים, ולרבי יהודה דמחייב על נזקי כלים בבור לפטור בו את האדם, אדם לחייבו בארבעה דברים, אש לפטור בו את הטמון, ולרבי יהודה דמחייב על נזקי טמון באש לאתויי מאי, לאתויי ליחכה נירו וסכסכה אבניו