Bava Kamma Daf 44 בבא קמא דַף 44

The next Mishnah states: שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם – If an ox was rubbing itself against a wall, and it collapsed onto a person and killed him, or if an ox intended to kill an animal, a Gentile, or nonviable baby and instead killed a viable Jew, פטור – it is exempt. Rav and Shmuel disagree if the exemption is only from the animal’s being stoned, or also from the owner’s kofer obligation (which was disputed by others on Daf 43). A Baraisa proves that kofer is paid. The Baraisa continues: והנזקין שלא בכוונה – and regarding unintentional damages inflicted by an ox on a person (where he was injured but not killed), Rebbe Yehudah says he is liable to pay, and Rebbe Shimon holds he is not. Rebbe Yehudah reasons that just as one pays kofer for his ox’s unintentional killing, he also pays damages for its unintentional injuries. He holds: דנין תשלומין מתשלומין – we derive payments (damages) from payments (kofer). Rebbe Shimon reasons that just as his ox is not killed for its unintentional killing, the owner is also exempt from paying damages for such injuries. He holds: דנין חיוביה דשור מחיוביה דשור – we derive the ox’s obligation (damages) from the ox’s obligation (death).

The Mishnah taught that an ox which intended to kill an animal and killed a person is exempt from being stoned. This implies that if it had intended to kill a Jew,, and killed a different Jew, it is stoned. The Mishnah disagrees with Rebbe Shimon, who said: אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור – even if it intended to kill this Jew and instead killed another, it is exempt. Because the Torah said: השור יסקל וגם בעליו יומת – the ox shall be stoned, and the owner shall also die, this juxtaposition teaches: כמיתת בעלים כך מיתת השור – as the laws are regarding the owner’s death, so are the laws regarding the ox’s death. Just as Rebbe Shimon holds the owner would not be killed for murdering a different person than he intended, an ox is also exempt in this case. Rebbe Shimon’s source to exempt someone who kills the wrong victim is from the passuk "וארב לו וקם עליו" – and he ambushes him and rises against him, teaching: עד שיתכוין לו – he is not liable unless he intends to kill him.

The next Mishnah lists six cases of oxen which are killed for killing a Jew: an ox belonging to a woman, or to orphans, or under the care of an אפוטרופוס, an ox of the wild (which is ownerless), an ox of hekdesh, and an ox of a convert who died without heirs (which is ownerless). Rebbe Yehudah says about the last three cases: פטורין מן המיתה – they are exempt from death, לפי שאין להם בעלים – because they do not have owners. In a Baraisa, the Tanna Kamma includes these six cases from the six superfluous words “ox” in this passage. Rav Huna says that Rebbe Yehudah’s exempted the ox אפילו נגח ולבסוף הקדיש – even where it gored and he subsequently was makdish it, נגח ולבסוף הפקיר – or it gored and he subsequently was mafkir it. This can be proven from the Mishnah’s mentioning two cases of ownerless oxen (an ox of the wild, and of a convert who dies), the second of which is to include this case. This is supported by a Baraisa, which derives from a derashah that the ox is not killed עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחד – unless the victim’s death, the standing in court, and the verdict are similar, i.e., the ox is owned throughout.

למדנו לעיל מחלוקת לענין כופר אם המית שלא בכוונה ובמתני' כאן שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם לכנעני והרג בן ישראל לנפלים והרג בן קיימא פטור, ובגמ' אמר שמואל פטור ממיתה וחייב בכופר, וזהו כר' יוחנן לעיל דדריש כופר אם כופר, ורב סבר פטור מזה ומזה והגמ' הביא תניא כוותיה דשמואל ותיובתא דרב

והנזקין שלא בכוונה ר' יהודה מחייב ור' שמעון פוטר, מאי טעמא דרבי יהודה יליף מכופרו מה כופרו שלא בכוונה חייב אף הנזקין נמי שלא בכוונה חייב, ורבי שמעון יליף מקטליה דשור מה קטליה שלא בכוונה פטור אף נזקין שלא בכוונה פטור, ור' יהודה נמי נילף מקטליה, דנין תשלומין מתשלומין ואין דנין תשלומין ממיתה, ור' שמעון נמי נילף מכופרו, דנין חיוביה דשור מחיוביה דשור לאפוקי כופר דחיוביה דבעלים הוא

במתני', נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם פטור, הא נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב, מתניתין דלא כר' שמעון, דתניא ר' שמעון אומר אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור, מ"ט דרבי שמעון דאמר קרא השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת בעלים כך מיתת השור מה בעלים עד דמיכוין ליה אף שור נמי עד דמיכוין ליה, ובעלים גופייהו מנלן, דאמר קרא וארב לו וקם עליו עד שיתכוין לו

במתני', שור האשה, ושור היתומים, שור האפוטרופוס, שור המדבר, שור ההקדש, שור הגר שמת ואין לו יורשין, הרי אלו חייבין מיתה, ר' יהודה אומר שור המדבר שור ההקדש שור הגר שמת פטורין מן המיתה לפי שאין להם בעלים

ובגמ' אמר רב הונא פוטר היה רבי יהודה אפילו נגח ולבסוף הקדיש נגח ולבסוף הפקיר, ממאי מדקתני תרתי, שור המדבר ושור הגר שמת ואין לו יורשין, שור הגר שמת מאי ניהו דכיון דאין לו יורשין הוה ליה שור הפקר היינו שור המדבר היינו שור הגר שמת ואין לו יורשין, אלא לאו הא קמשמע לן דאפילו נגח ולבסוף הקדיש נגח ולבסוף הפקיר שמע מינה, תניא נמי הכי יתר על כן אמר ר' יהודה אפילו נגח ולבסוף הקדיש נגח ולבסוף הפקיר פטור, שנאמר והועד בבעליו והמית וגו' עד שתהא מיתה והעמדה בדין שוין כאחד, וגמר דין לא בעינן והא השור יסקל גמר דין הוא, אלא אימא עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחד