Bava Kamma Daf 37 בבא קמא דַף 37

The next Mishnah states: שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו – An ox which is a mu’ad regarding its own species, but is not a mu’ad regarding other species, or it is a mu’ad regarding people but not animals, or it is a mu’ad regarding young animals but not adult animals, את שהוא מועד לו משלם נזק שלם – for damaging [creatures] for which it is a mu’ad, it pays full damages, ואת שאינו מועד לו משלם חצי נזק – but for damaging [creatures] for which it is not a mu’ad, it pays half-damages. Rebbe Yehudah said the same applies to an animal which is a mu’ad for Shabbos and not weekdays. Amoraim disagree about the Mishnah’s reading. Rav Zevid said: ואינו מועד תנן – the Mishnah taught “but it is not a mu’ad,” meaning it was known not to be a mu’ad for the other species. הא סתמא הוי מועד – This implies that where the animal’s disposition towards other species is unknown, we assume it is a mu’ad for them. Rav Pappa said: אינו מועד תנן – the Mishnah taught “is not a mu’ad,” דסתמא לא הוי מועד – meaning that where its disposition towards other species is unknown, we assume it is not a mu’ad for them. The Gemara explains how each Amora reads the other clauses of the Mishnah and brings two supports to Rav Zevid.

It was taught in a Baraisa: ראה שור נגח – If [an ox] saw an ox and gored it, שור לא נגח – saw a second ox and did not gore it, saw a third and gored it, saw a fourth and did not, saw a fifth and gored it, and saw a sixth and did not gore it, נעשה מועד לסירוגין לשוורים – it becomes a mu’ad for goring oxen alternately (i.e., every other one). Another Baraisa teaches that if an ox saw an ox and gored it, saw a donkey and did not gore it, saw a horse and gored it, saw a camel and did not gore it, saw a mule and gored it, and saw a wild donkey and did not gore it, נעשה מועד לסירוגין לכל – it becomes a mu’ad to gore all species alternately. The Gemara asks if an ox successively gored three oxen, a donkey, and a camel, is the third ox grouped with the previous two, and it would be a mu’ad only for oxen, or is it grouped with the donkey and camel, and is a mu’ad for all species? It then asks about in the reverse sequence.

The next Mishnah states: שור של ישראל שנגח שור של הקדש – If the ox of an ordinary Jew gored an ox of hekdesh, ושל הקדש שנגח לשור של הדיוט – or an ox of hekdesh gored an ox of an ordinary Jew, פטור – [the owner] is exempt, because the passuk says: "שור רעהו" – the ox of his fellow, implying: ולא שור של הקדש – and not an ox of hekdesh. If either the damager or victim is an ox of hekdesh, which is not a “fellow” with the other party, no damages are paid. The Gemara notes that this Mishnah disagrees with Rebbe Shimon ben Menasya, who taught in a Baraisa that if an ordinary Jew’s ox gored an ox of hekdesh, בין תם בין מועד – whether the damaging ox was a tam or a mu’ad, משלם נזק שלם – he pays full damages. The Gemara proceeds to explain how Rebbe Shimon ben Menasya darshens the passuk.

במתני', שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו מועד לאדם ואינו מועד לבהמה מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים את שהוא מועד לו משלם נזק שלם ואת שאינו מועד לו משלם חצי נזק, ובגמ', איתמר רב זביד אמר ואינו מועד תנן, רב פפא אמר אינו מועד תנן, רב זביד אמר ואינו מועד תנן הא סתמא הוי מועד, רב פפא אמר אינו מועד תנן דסתמא לא הוי מועד

רב זביד דייק מסיפא רב פפא דייק מרישא, רב זביד דייק מסיפא דקתני מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים, אי אמרת בשלמא ואינו מועד קתני הא סתמיה הוי מועד הא קמ"ל דאפילו מקטנים לגדולים נמי מסתמא הוי מועד, אלא אי אמרת אינו מועד קתני סתמא לא הוי מועד השתא י"ל מקטנים לקטנים דעלמא סתמא לא הוי מועד מקטנים לגדולים צריכא למימר דלא הוי מועד, ורב פפא מיישב

ת"ר ראה שור נגח, שור לא נגח, שור נגח, שור לא נגח, שור נגח, שור לא נגח, נעשה מועד לסירוגין לשוורים, ת"ר ראה שור נגח, חמור לא נגח, סוס נגח, גמל לא נגח, פרד נגח, ערוד לא נגח, נעשה מועד לסירוגין לכל, איבעיא להו נגח שור, שור, ושור, חמור, וגמל מהו, האי שור בתרא בתר שוורים שדינן ליה ואכתי לשוורים הוא דאייעד למידי אחרינא לא אייעד, או דילמא האי שור בתרא בתר חמור וגמל שדינן ליה ואייעד ליה לכולהו מיני, חמור, וגמל, שור, שור, ושור מהו, האי שור קמא בתר חמור וגמל שדינן ליה ואייעד ליה לכולהו מיני, או דילמא בתר שוורים שדינן ליה ואכתי לשוורים הוא דאייעד למינא אחרינא לא אייעד, וכן בעי לענין שבת ואחד בשבת ושני ושלישי בכהאי גוונא ונשאר תיקו

במתני', שור של ישראל שנגח שור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של הדיוט פטור, שנאמר שור רעהו ולא שור של הקדש, ובגמ' מתניתין דלא כר"ש בן מנסיא, דתניא ר"ש בן מנסיא אומר שור של הקדש שנגח שור של הדיוט פטור, ושל הדיוט שנגח שור של הקדש בין תם בין מועד משלם נזק שלם, אמרי מאי קא סבר ר"ש אי רעהו דוקא אפילו של הדיוט שנגח של הקדש ליפטר, ואי רעהו לאו דוקא אפילו דהקדש נמי כי נגח דהדיוט ליחייב, אמר ריש לקיש הכל היו בכלל נזק שלם כשפרט לך הכתוב רעהו גבי תם רעהו הוא דתם משלם חצי נזק מכלל דהקדש בין תם בין מועד משלם נזק שלם, דאם כן נכתוב קרא להאי רעהו גבי מועד